סחרחורת

תקראו בהמשך על:

• תסמינים של סחרחורת
• גורמים לסחרחורת
• כיצד מאבחנים את הגורם לסחרחורת?
• טיפים לטיפול בסחרחורת

מהי סחרחורת?

סחרחורת היא מונח המשמש לתיאור מגוון תחושות, כגון תחושת עילפון, סחרור, חולשה או חוסר יציבות. סחרחורת היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למבוגרים לביקור אצל רופא משפחה. סחרחורת שיוצרת תחושת שווא שמישהו או הסביבה שלו מסתובבים או זזים נקראת ורטיגו.

תחושה תכופה של סחרחורת או סחרחורת מתמדת יכולים לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים, אך רק לעיתים רחוקות סחרחורת מעידה על מצב מסכן חיים. הטיפול בסחרחורת תלוי בגורמים לה ובתסמינים. טיפול יעיל בדרך כלל, אך הבעיה עשויה לחזור על עצמה גם לאחר טיפול.

מהם התסמינים הנוספים האופייניים לאנשים שמתלוננים על סחרחורת?

אנשים הסובלים מסחרחורת עשויים לתאר זאת כמכלול של מספר תחושות, כגון:

• תחושת שווא של תנועה או סיבוב (ורטיגו)
• תחושת התעלפות
• חוסר יציבות או אובדן שיווי משקל
• תחושה של ציפה, נפילה או כבדות ראש

תחושות אלו עלולות להתעורר או להחמיר בהליכה, עמידה או הזזת הראש. הסחרחורת עשויה להיות מלווה בבחילה או להיות כל כך פתאומית או קשה שהיא תצריך ישיבה או שכיבה.

כמה זמן זה נמשך?

פרק זמן של סחרחורת עשוי להימשך החל ממספר שניות ועד ימים ויכול לחזור על עצמו.

מתי יש לפנות לרופא?

באופן כללי, על המטופל לפנות לרופא אם הוא סובל מסחרחורות חוזרת, סחרחורת פתאומית וקשה או סחרחורת ממושכת ולא מוסברת.

יש לפנות לקבלת טיפול רפואי מיידי אם המטופל סובל מסחרחורת (או ורטיגו) חדשה וחמורה המלווה באחד מהתסמינים הבאים:

• כאב ראש פתאומי וחמור
• כאב בחזה
• קשיי נשימה
• נימול או שיתוק של הידיים או הרגליים
• התעלפות
• ראיה כפולה
• דופק מהיר או לא סדיר
• בלבול או דיבור מעורפל
• מעידה או קושי בהליכה
• הקאות מתמשכות
• פרכוסים
• שינוי פתאומי בשמיעה
• נימול או חולשה בפנים

מהם הגורמים לסחרחורת?

לסחרחורת יש גורמים אפשריים רבים, כולל הפרעה באוזן הפנימית, מחלת נסיעה או מחלת ים (Motion Sickness) והשפעות תרופתיות. לפעמים סחרחורת נגרמת עקב מצב רפואי בסיסי, כגון זרימת דם לקויה, זיהום או פציעה.

הדרך שבה סחרחורת גורמת למטופל להרגיש והטריגרים שמעוררים אותה מספקים רמזים לגורמים האפשריים לסחרחורת. כמו כן, משך הזמן בו הסחרחורת נמשכת ותסמינים אחרים שיש עוזרים גם הם לאתר את הגורם.

בעיות באוזן הפנימית הגורמות לסחרחורת (ורטיגו)

ורטיגו הוא תחושת שווא שהסביבה מסתובבת או נעה. כאשר ישנן הפרעות באוזן הפנימית, המוח מקבל אותות שאינם תואמים את מה שהעיניים והעצבים התחושתיים מקבלים. ורטיגו הוא התוצאה שמתקבלת כאשר המוח מנסה להתמודד עם הבלבול במסרים האלו. התסמינים המאפיינים ורטיגו, מעבר לתחושת הסחרחורת, הם תנועות ריצוד עיניים מהירות ולא נשלטות (ניסטגמוס), כאבי ראש ובחילות.

ד"ר משה חיימוף מסביר על כך בתוכנית "סטטוסקופ", רשת 13

באופן כללי, תחושת שיווי המשקל תלויה בקלט המשולב מחלקיה השונים של המערכת התחושתית הכוללים את המערכות הבאות:

• עיניים – שעוזרות לקבוע היכן הגוף נמצא בחלל ואיך הוא נע
• עצבים תחושתיים (סנסוריים) – מעבירים מסרים למוח אודות תנועות הגוף ותנוחותיו
• האוזן הפנימית – כוללת סנסורים המסייעים בזיהוי כוח המשיכה ותנועה קדימה ואחורה

בעיות באוזן הפנימית כוללות:

• ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי (BPPV – Benign paroxysmal positional vertigo) – מצב זה גורם לתחושה עזה וקצרה אך מוטעית שאדם מסתובב או זז. פרקים אלה של ורטיגו נוצרים בהשפעת שינויים מהירים בתנועת הראש, כגון כאשר אדם מתהפך במיטה, מתיישב או מקבל מכה בראש.
  BPPV הוא הגורם השכיח ביותר לורטיגו. בתוך האוזן הפנימית נמצא איבר זעיר שנקרא המבוך הווסטיבולרי. הוא כולל שלושה מבנים בצורת לולאה המכילים נוזל וחיישנים הנראים כשערות זעירות שמטרתם לעקוב אחר סיבוב הראש. מבנים אחרים באוזן הפנימית, הקרויים איברי אוטולית, עוקבים אחר תנועות הראש – למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה וכן הם אחראים על מיקום הראש ביחס לכוח המשיכה. איברי אוטולית אלה מכילים גבישים (״קריסטלים״) הגורמים לאדם לחוש את כוח המשיכה. מסיבות רבות, גבישים אלה יכולים להתנתק וכאשר זה קורה הם יכולים לעבור לאחת התעלות הקשתיות – במיוחד בזמן שכיבה. זה גורם לתעלה הקשתית להיות רגישה לשינויים בתנוחת הראש שבדרך כלל היא לא הייתה מגיבה אליהם, וזה מה שגורם לתחושת הסחרחורת ב-BBPV.
• זיהום – זיהום ויראלי בעצב הווסטיבולרי (עצב שיווי המשקל), הנקרא נויריטיס ווסטיבולרי, עלול לגרום לורטיגו חזק ורציף. אם מתלווה לזה גם אובדן שמיעה פתאומי, ייתכן שיש גם מצב זיהומי הנקרא לבירינטיטיס.
• מחלת מנייר – מחלה זו כוללת הצטברות יתר של נוזלים באוזן הפנימית. היא מאופיינת בפרקים פתאומיים של ורטיגו שנמשכים מספר שעות. המטופל עלול גם לחוות אובדן שמיעה תנודתי, טנטון באוזן ותחושה של אוזן סתומה.
• מיגרנה – לאנשים הסובלים ממיגרנה עשויים להיות פרקים של ורטיגו או סוגים אחרים של סחרחורת גם כאשר הם אינם סובלים מכאב ראש חמור. פרקי ורטיגו כאלה יכולים להימשך דקות עד שעות ועשויים להיות קשורים לכאבי ראש כמו גם לרגישות לאור ולרעש.

בעיות בזרימת הדם הגורמות לסחרחורת

אדם עלול להרגיש סחרחורת, עילפון או חוסר יציבות אם הלב שלו לא מזרים מספיק דם למוח. הסיבות האפשריות לכך כוללות:

• ירידה בלחץ הדם – ירידה דרמטית בלחץ הדם הסיסטולי (המספר הגבוה מבין שני המספרים במכשיר לחץ הדם) עלולה לגרום לסחרחורת קצרה או לתחושת עילפון. זה יכול להתרחש לאחר ישיבה או עמידה מהירים מדי – מצב הנקרא גם לחץ דם אורתוסטטי.
• זרימת דם ירודה – מצבים כמו קרדיומיופתיה (מחלת שריר הלב), התקף לב, הפרעות קצב לב ואירוע איסכמי חולף (שבץ חולף – TIA) – כולם מאופיינים בזרימת דם ירודה לאזורים שונים בגוף, עלולים לגרום לסחרחורת. גם ירידה בנפח הדם הכללי עלולה לגרום לזרימת דם לא מספקת למוח או לאוזן הפנימית ולסחרחורת.

גורמים אחרים לסחרחורת

• מצבים נוירולוגיים – הפרעות נוירולוגיות מסוימות, כמו מחלת פרקינסון וטרשת נפוצה, עלולות לגרום לאובדן פרוגרסיבי של שיווי משקל.
• תרופות – סחרחורת יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות מסוימות, כגון תרופות נגד פרכוסים, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות הרגעה וטשטוש. בפרט, תרופות להורדת לחץ דם עלולות לגרום לעילפון וחוסר יציבות אם הן מורידות את לחץ הדם יותר מדי.
• הפרעות חרדה – הפרעות חרדה מסוימות עלולות לגרום לסחרחורת. הפרעות אלה כוללות התקפי פאניקה וכן פחד לעזוב את הבית או להיות במקומות גדולים ופתוחים (אגורפוביה).
• רמות ברזל נמוכות (אנמיה) – סימנים ותסמינים אחרים העלולים להופיע יחד עם סחרחורת בנוכחות אנמיה כוללים עייפות, חולשה וחיוורון.
• רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה) – מצב זה מתרחש בדרך כלל אצל אנשים עם סוכרת המטופלים באינסולין. במקרה זה, הסחרחורת עשויה להיות מלווה בהזעה וחרדה.
• הרעלת פחמן חד חמצני – תסמינים של הרעלת פחמן חד חמצני מתוארים לעיתים קרובות כ"דמויי שפעת״ וכוללים כאבי ראש, סחרחורת, חולשה, כאבי בטן, הקאות, כאבים בחזה ובלבול.
• מכת חום והתייבשות – אדם הפעיל במזג אוויר חם או שאינו שותה כמות מספקת של נוזלים עלול להרגיש סחרחורת משנית לחום גבוה (היפרתרמיה) או להתייבשות. זה נכון במיוחד אצל אנשים הנוטלים תרופות מסוימות למחלות לב.

מהם גורמי הסיכון לסחרחורת?

גורמים העלולים להגביר את הסיכון לסחרחורת כוללים:

• גיל – בגיל מבוגר נוטים לסבול יותר ממצבים רפואיים הגורמים לסחרחורת ובמיוחד לתחושת חוסר שיווי משקל. מבוגרים נוטים יותר לקחת תרופות העלולות לגרום לסחרחורת.
• פרק עבר של סחרחורת – אם אדם חווה סחרחורת בעבר, הוא נמצא בסיכון גבוה יותר לחוות פרק נוסף של סחרחורת בעתיד.

כיצד מאבחנים את הגורם לסחרחורת?

אם הרופא חושד שהמטופל עובר שבץ מוחי, או שהוא מבוגר או קיבל מכה בראש, הוא עשוי להפנות את המטופל באופן מידי לבדיקת CT או MRI. רוב האנשים שמבקרים אצל הרופא שלהם בגלל סחרחורת יישאלו תחילה לגבי התסמינים שהם חווים והתרופות שלהם ואז יעברו בדיקה גופנית. במהלך בדיקה זו, הרופא יבדוק כיצד המטופל צועד ושומר על שיווי המשקל שלו וכיצד עובדים העצבים העיקריים של מערכת העצבים המרכזית.

ייתכן שיהיה צורך גם בבדיקת שמיעה ובדיקות שיווי משקל, כולל:

• בדיקת תנועת עיניים – אלקטרוניסטגרמוגרפיה (ENG) או וידיאו-סטאגמוגרפיה (VNG) – מטרת הבדיקות הללו היא לאתר תנועות עיניים לא תקינות (ENG משתמש באלקטרודות ו-VNG משתמש במצלמות קטנות). בדיקות אלו יכולות לעזור לקבוע אם סחרחורת נובעת מהפרעה באוזן הפנימית, על ידי מדידת תנועות עיניים לא רצוניות בזמן שהראש ממוקם במיקומים שונים, או כשאיברי שיווי המשקל מגורים על ידי מים או באוויר.
• בדיקת תנועת ראש – אם הרופא חושד כי הסחרחורת נגרמת על ידי ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי הוא עשוי לבצע בדיקת תנועת ראש פשוטה הנקראת "תמרון דיקס-האלפייק" כדי לאמת את האבחנה.
• פוסטורוגרפיה – בדיקה זו יכולת ללמד את הרופא על אילו חלקים במערכת שיווי המשקל המטופל מסתמך יותר מכל ואילו חלקים עשויים לגרום לבעיות. במהלך הבדיקה, המטופל עומד על פלטפורמה ומנסה לשמור על שיווי המשקל בתנאים משתנים.
• הדמיית תהודה מגנטית (MRI) – בדיקה זו משתמשת בשדה מגנטי ובגלי רדיו ליצירת תמונות חתך של הראש והגוף. הרופא יכול להשתמש בתמונות אלה כדי לזהות ולאבחן מגוון מצבים ולשלול גורמים שונים העשויים לגרום לסחרחורת.

בנוסף, ניתן לבצע בדיקות דם לבדיקת זיהום ובדיקות אחרות לבדיקת בריאות הלב וכלי הדם.

מהו הטיפול בסחרחורת?

סחרחורת משתפרת לעיתים קרובות ללא טיפול שכן הגוף יכול להסתגל בדרך כלל למה שגרם לה. אם המטופל פונה לטיפול, הרופא יתבסס על הסיבה למצב ועל התסמינים מהם הוא סובל. הטיפול עשוי לכלול תרופות ותרגילי שיווי משקל. גם אם לא נמצאה סיבה או אם הסחרחורת נמשכת, תרופות מרשם וטיפולים אחרים עשויים להפוך את התסמינים לנסבלים יותר.

תרופות

• משתנים – אם יש למטופל מחלת מנייר, הרופא עשוי לרשום תרופות משתנות (גורמות להשתנה מרובה). טיפול זה, יחד עם דיאטה דלת מלח, עשוי לסייע בהפחתת התדירות של פרקי סחרחורת.
• תרופות המקלות על סחרחורת ובחילה – הרופא עשוי לרשום תרופות המספקות הקלה מיידית בורטיגו, סחרחורת ובחילה, כולל אנטי היסטמינים במרשם ותרופות אנטי כולינרגיות. תופעת הלוואי של רבות מהתרופות הללו היא ישנוניות ונמנום.
• תרופות נגד חרדה – כמו למשל דיאזפם (וליום) או אלפרזולאם (זנקס) הן חלק מקבוצת תרופות הנקראות בנזודיאזפינים. תרופות אלו עלולות לגרום להתמכרות וכן לישנוניות ונמנום.
• רפואה מונעת למיגרנה – תרופות מסוימות עשויות לסייע במניעת התקפי מיגרנה.

טיפולים שונים

• תמרוני תנוחת ראש – טכניקה הנקראת Canalith Repositioning (או תמרון אפלי), המיועדת להחזרת הגבישים למקומם במקרים של ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי (BBPV). שיטה זו בדרך כלל עוזרת לפתור את הורטיגו במהירות רבה יותר מאשר פשוט לחכות שהוא יחלוף מעצמו. התמרון יכול להיעשות על ידי הרופא, אודיולוג או פיזיותרפיסט וכרוך בתמרון של מיקום הראש. הטכניקה יעילה בדרך כלל לאחר טיפול אחד או שניים. לפני שעוברים הליך זה, על המטופל לעדכן את הרופא המטפל אם הוא סובל מבעיות בצוואר או בגב, היפרדות רשתית או בעיות כלי דם.
• טיפול בשיווי משקל – המטופל יכול ללמוד תרגילים ספציפיים שיעזרו לו להפוך את מערכת שיווי המשקל שלו לפחות רגישה לתנועה. טכניקת פיזיותרפיה זו נקראת שיקום ווסטיבולרי והיא משמשת אנשים עם סחרחורת הנובעת מהפרעות באוזן הפנימית כגון נויריטיס ווסטיבולרית.
• פסיכותרפיה – טיפול מסוג זה עשוי לעזור לאנשים שסחרחורת נגרמת אצלם כתוצאה מהפרעות חרדה.

הליכים כירורגיים או אחרים

• הזרקות – הרופא עשוי להזריק לאוזן הפנימית בצד אחד תרופה אנטיביוטית בשם גנטמיצין המשביתה את תפקוד שיווי המשקל באותו צד. לאחר מכן, האוזן שלא נפגעה מההזרקה ״משתלטת״ על פונקציה זו של שיווי משקל.
• הסרת איבר שיווי המשקל – הליך שנעשה לעתים רחוקות ונקרא כריתת מבוך (לבירינטקטומי). הליך זה משבית את פעילות המבוך הווסטיבולרי באוזן הפגועה. לאחר מכן, האוזן השנייה משתלטת על פונקציית שיווי המשקל. ניתן להשתמש בהליך זו אם יש למטופל אובדן שמיעה חמור והסחרחורת שלו לא הגיבה לטיפולים אחרים.
• הליך סתימת תעלות (Canal Partitioning) – בהליך זה, הרופא ממקם עצם באוזן הפנימית כדי לחסום את החלק הגורם לורטיגו. החסימה מונעת מהתעלה הקשתית להגיב לתנועות הגבישים או בכלל לתנועות ראש. אחוז ההצלחה בניתוח סתימת תעלות הוא כ-90%.

מקורות: MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

האם לסחרחורת יכולים להיות סיבוכים?

באיזה גיל מופיע לרוב BBPV?

מהו ורטיגו מרכזי?

מה לגבי סחרחורת בהריון?

האם ורטיגו הוא תורשתי?