סוכרת סוג 1

סוכרת סוג 1, שבעבר נקראה סוכרת נעורים, היא מצב כרוני בו הלבלב מייצר מעט או לא מייצר כלל אינסולין. אינסולין הוא הורמון הדרוש כדי לאפשר לסוכר (בצורה של גלוקוז) להיכנס לתאים ולהיות משומש לייצור אנרגיה. גורמים שונים, כמו גנטיקה ונגיפים מסוימים, עשויים לתרום להתפתחות סוכרת סוג 1.

למרות שסוכרת זו מופיעה בדרך כלל בילדות או בגיל ההתבגרות, היא עלולה להתפתח גם אצל מבוגרים. על אף המחקר הנרחב, לסוכרת מסוג 1 אין תרופה. הטיפול מתמקד באיזון רמות הסוכר בדם באמצעות אינסולין, תזונה ואורח חיים כדי למנוע סיבוכים.

במאמר זה נלמד על:

• התסמינים של סוכרת סוג 1
• תפקיד האינסולין
• תפקיד הגלוקוז
• גורמים וגורמי סיכון
• סיבוכים 
• אבחון
• טיפול

מהם התסמינים של סוכרת סוג 1?

תסמינים של סוכרת מסוג 1 יכולים להופיע באופן פתאומי ועלולים לכלול:

• צמא מוגבר
• הטלת שתן תכופה
• הרטבת מיטה בילדים שבעבר לא הרטיבו במהלך הלילה
• רעב קיצוני
• ירידה לא מכוונת במשקל
• עצבנות ושינויים במצב הרוח
• עייפות וחולשה
• ראייה מטושטשת

תפקיד האינסולין

ברגע שמספר לא מבוטל של תאי בטא נהרסים, הלבלב ייצר מעט או כלל לא ייצר אינסולין.

• הלבלב מפריש אינסולין לזרם הדם.
• אינסולין מסתובב ומאפשר לסוכר להיכנס לתאים.
• אינסולין מוריד את כמות הסוכר בזרם הדם.
• כאשר רמת הסוכר בדם יורדת, כך גם הפרשת האינסולין מהלבלב יורדת.

תפקיד הגלוקוז

גלוקוז (הלוא הוא הסוכר הידוע) מהווה מקור אנרגיה עיקרי לתאים המרכיבים שרירים ורקמות אחרות.

• הגלוקוז מגיע משני מקורות עיקריים: מהמזון ומהכבד.
• סוכר נספג בזרם הדם, שם הוא נכנס לתאים בעזרת אינסולין.
• הכבד מאחסן גלוקוז כגליקוגן.
• כאשר רמות הגלוקוז נמוכות, למשל כתוצאה מצום ממושך, הכבד מפרק את הגליקוגן המאוחסן לגלוקוז כדי לשמור על רמות הגלוקוז בטווח תקין.

בסוכרת מסוג 1 אין אינסולין שיאפשר לגלוקוז להיכנס לתאים, ולכן הסוכר מצטבר בזרם הדם, מה שיכול לגרום לסיבוכים מסכני חיים.

מהם הגורמים וגורמי הסיכון לסוכרת סוג 1?

הסיבה המדויקת לסוכרת מסוג 1 אינה ידועה. בדרך כלל מערכת החיסון של הגוף עצמה – הנלחמת בדרך כלל בחיידקים ונגיפים מזיקים – הורסת את התאים המייצרים אינסולין (תאי בטא) בלבלב.

כמה גורמי סיכון ידועים לסוכרת מסוג 1 כוללים:

• היסטוריה משפחתית – כל מי שיש לו הורה או אח עם סוכרת מסוג 1 נמצא בסיכון מוגבר לפתח את המצב.
• גנטיקה – נוכחותם של גנים מסוימים מעידה על סיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 1.
• גאוגרפיה – שכיחות סוכרת מסוג 1 נוטה לעלות ככל שמתרחקים מקו המשווה.
• גיל – למרות שסוכרת מסוג 1 יכולה להופיע בכל גיל, היא נוטה להופיע בשני גלים עיקריים. הראשון מתרחש אצל ילדים בגילאי 4 עד 7, והשני בילדים בגילאי 10 עד 14.

אילו סיבוכים עלולים להיגרם?

עם הזמן, סיבוכי סוכרת מסוג 1 יכולים להשפיע על איברים מרכזיים בגוף, כולל לב, כלי דם, עצבים, עיניים וכליות. שמירה על רמת סוכר תקינה בדם יכולה להפחית באופן דרמטי את הסיכון לסיבוכים רבים. בסופו של דבר, סיבוכי סוכרת עלולים להשבית את החולה או אפילו לסכן את חייו.

מחלות לב וכלי דם – סוכרת מגדילה באופן דרמטי את הסיכון לבעיות לב וכלי דם, כולל מחלת עורקים כלילית עם כאבים בחזה (אנגינה), התקף לב, שבץ מוחי, טרשת עורקים ולחץ דם גבוה.

נזק עצבי (נוירופתיה) – עודף סוכר עלול לפגוע בדפנות כלי הדם הזעירים (נימים) המזינים את העצבים, במיוחד ברגליים. זה יכול לגרום לעקצוצים, קהות תחושה, צריבה או כאב שמתחיל בדרך כלל בקצות האצבעות ומתפשט בהדרגה כלפי מעלה.

סוכר בדם המבוקר בצורה לקויה עלול לגרום בסופו של דבר לאיבוד תחושה כולל בגפיים הנגועות. נזק לעצבים הפוגעים במערכת העיכול עלול לגרום לבעיות כמו בחילות, הקאות, שלשולים או עצירות. אצל גברים עשוי להיגרם גם תפקוד לקוי של הזיקפה.

נזק לכליות (נפרופתיה) – הכליות מכילות מיליוני פקעיות כלי דם זעירות המסננות פסולת הנמצאת בדם. סוכרת עלולה לפגוע במערכת סינון עדינה זו ולגרום לנזק חמור שעלול להוביל לאי ספיקת כליות או למחלת כליה בלתי הפיכה, המצריכה דיאליזה או השתלת כליה.

נזק לעיניים – סוכרת עלולה לפגוע בכלי הדם של הרשתית (רטינופתיה סוכרתית) ועלולה לגרום לעיוורון. סוכרת מגבירה גם את הסיכון למצבי ראייה חמורים אחרים, כמו קטרקט וגלאוקומה.

נזק לכף הרגל – נזק עצבי או זרימת דם לקויה לכפות הרגליים מגדילים את הסיכון לסיבוכים שונים בכף הרגל. ללא טיפול, חתכים ושלפוחיות יכולים להפוך לזיהומים חמורים שעלולים לדרוש קטיעה של כף הרגל.

מצבי עור ופה – סוכרת עלולה לגרום לזיהומים בעור ובפה, כולל זיהומים חיידקיים ופטרייתיים. מחלות חניכיים ויובש בפה גם הם יכולים לקרות.

סיבוכי הריון – רמות סוכר גבוהות בדם עלולות להיות מסוכנות הן עבור האם והן עבור התינוק. הסיכון להפלה, לידה שקטה ומומים מולדים עולה כאשר סוכרת אינה נשלטת היטב. עבור האם, סוכרת מגבירה את הסיכון לקטואצידוזיס סוכרתית, בעיות עיניים (רטינופתיה), לחץ דם גבוה ורעלת הריון.

כיצד מאובחנת סוכרת סוג 1?

בדיקות האבחון כוללות:

בדיקת המוגלובין מסוכרר (A1C) – בדיקה זו מציינת את רמת הסוכר הממוצעת בדם בחודשיים-שלושה האחרונים. היא מודדת את אחוז הסוכר בדם המחובר לחלבון הנושא חמצן בתאי הדם האדומים (המוגלובין). ככל שרמות הסוכר בדם גבוהות יותר, כך יהיה יותר המוגלובין עם סוכר.

רמת A1C של 6.5 אחוז ומעלה בשתי בדיקות נפרדות מצביעה על סוכרת. אם בדיקת A1C אינה זמינה, או שישנם תנאים מסוימים העלולים להפוך את בדיקת A1C לא מדויקת –
כגון הריון או צורת המוגלובין שונה – הרופא עשוי להשתמש בבדיקות הבאות:

בדיקה אקראית של סוכר בדם – דגימת דם תילקח בזמן אקראי וייתכן שתילקח בדיקה נוספת לאישרור. ערכי הסוכר בדם מתבטאים במיליגרם לדציליטר (מ"ג/ד"ל). רמת סוכר אקראית (ללא קשר לאכילה) של 200 מ"ג לד"ל ומעלה מעידה על סוכרת, במיוחד כאשר ישנם בנוסף תסמינים של סוכרת, כגון הטלת שתן תכופה וצמא קיצוני.

בדיקת סוכר בדם בצום – דגימת דם תילקח לאחר צום לילה. רמת סוכר בדם בצום הנמוכה מ-100 מ"ג לד"ל היא תקינה. רמת סוכר בדם בצום בין 100 ל-125 מ"ג לד"ל נחשבת למצב טרום סוכרת, וערכים של 126 מ"ג לד"ל ומעלה בשתי בדיקות נפרדות, מוגדרת כסוכרת.

כאשר אדם מאובחן כחולה סוכרת, הרופא עשוי גם לבצע בדיקות דם כדי לבדוק אם יש לו נוגדנים עצמיים הנפוצים בסוכרת מסוג 1. בדיקות אלו מסייעות לרופא להבחין בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת סוג 2 כאשר האבחנה אינה ודאית. נוכחותם של קטונים – תוצרי לוואי מפירוק השומן – בשתן מכוונת לסוכרת מסוג 1.

לאחר האבחון

החולה יבקר באופן קבוע אצל הרופא כדי לדון באפשרויות ניהול הסוכרת. במהלך ביקורים אלה, הרופא יבדוק את רמות ה-A1C. מטרת היעד ל-A1C עשויה להשתנות בהתאם לגיל המטופל ולגורמים שונים אחרים, אך ההמלצה בדרך כלל היא שמירה על רמות A1C נמוכות מ-7 אחוזים, מה שמתורגם לגלוקוז ממוצע משוער של 154 מ"ג לד"ל.

בהשואה לבדיקות סוכר יומיות בדם, בדיקות A1C מעידות טוב יותר על מידת הצלחת הטיפול בסוכרת. רמת A1C מוגברת עשויה לסמן את הצורך בשינוי משטר האינסולין, תוכנית הארוחות או שניהם. בנוסף לבדיקת A1C, הרופא ייקח מדי פעם דגימות דם ושתן כדי לבדוק את רמות הכולסטרול, תפקוד בלוטת התריס, תפקוד הכבד ותפקוד הכליות.

הרופא גם יבדוק את לחץ הדם של המטופל ויבדוק את האתרים שבהם המטופל בודק את רמת הסוכר בדם ומזריק אינסולין.

כיצד מטפלים בסוכרת סוג 1?

הטיפול בסוכרת מסוג 1 כולל:

• נטילת אינסולין
• ספירת פחמימות, שומן וחלבונים
• ניטור סוכר בדם באופן תכוף
• אכילת אוכל בריא
• ביצוע פעילות גופנית קבועה ושמירה על משקל תקין

המטרה היא לשמור על רמת הסוכר בדם כמה שיותר קרובה לנורמה כדי לעכב או למנוע סיבוכים. באופן כללי, המטרה היא לשמור על רמות הסוכר בשעות היום לפני הארוחות בין 80 ל-130 מ"ג לד"ל ולאחר הארוחה עד 180 מ"ג לד"ל שעתיים אחרי האוכל.

אינסולין ותרופות אחרות

כל מי שיש לו סוכרת מסוג 1 זקוק לטיפול אינסולין לכל החיים.

סוגי האינסולין רבים וכוללים:

• אינסולין קצר טווח (רגיל)
• אינסולין בעל פעולה מהירה
• אינסולין בעל פעולה בינונית (NPH)
• אינסולין ארוך טווח

מתן אינסולין

לא ניתן לקחת אינסולין דרך הפה כדי להוריד את רמת הסוכר בדם מכיוון שאנזימי הקיבה יפרקו את האינסולין וימנעו את פעולתו. לכן, יהיה על המטופל לקבל אותו באמצעות זריקות או משאבת אינסולין.

הזרקות – ניתן להשתמש במזרק עם מחט דקה או בעט אינסולין כדי להזריק אינסולין מתחת לעור. עטי אינסולין נראים כמו עטי דיו וקיימים כסוגים חד פעמיים או למילוי חוזר.

אם המטופל יבחר בזריקות, סביר להניח שיצטרך תערובת של סוגי אינסולין לשימוש במשך כל היום והלילה. זריקות יומיות מרובות הכוללות שילוב של אינסולין ארוך טווח בשילוב עם אינסולין בעל פעולה מהירה מדמות יותר את השימוש הרגיל של הגוף באינסולין מאשר משטרי אינסולין ישנים יותר שדרשו זריקה אחת או שתיים ביום.

משטר של שלוש זריקות או יותר של אינסולין ביום הוכח כמשפר את רמות הסוכר בדם.

משאבת אינסולין – המטופל לובש את המכשיר, בגודל של טלפון סלולרי, בחלק החיצוני של הגוף. צינור מחבר מאגר אינסולין לצנתר המוחדר מתחת לעור הבטן. ניתן ללבוש סוג זה של משאבה במגוון דרכים, למשל על חגורת המותניים, בכיס או עם חגורות שתוכננו במיוחד.

יש גם אפשרות למשאבה אלחוטית. המטופל לובש מתקן המאכלס את מאגר האינסולין ובו צנתר זעיר המוחדר מתחת לעור. ניתן ללבוש את מתקן האינסולין על הבטן, הגב התחתון או על רגל או זרוע. תכנות ההזרקות מתבצע עם מכשיר אלחוטי המתקשר עם המתקן.

משאבות מתוכנתות להזריק כמויות ספציפיות של אינסולין בעל פעולה מהירה באופן אוטומטי. מנה קבועה זו של אינסולין היא הרמה הבסיסית, והיא מחליפה את האינסולין ארוך הטווח שהמטופל השתמש בו.

כשהמטופל אוכל, הוא מכניס למשאבה את כמות הפחמימות שהוא עתיד לצרוך ואת רמת הסוכר הנוכחית בדם, והמכונה תיתן מה שמכונה מינון בולוס של אינסולין כדי לכסות את הארוחה ולתקן את רמת הסוכר בדם אם היא מוגברת.

כמה מחקרים מצאו כי אצל אנשים מסוימים משאבת אינסולין יכולה להיות יעילה יותר בשליטה על רמות הסוכר בדם מאשר זריקות, אך אנשים רבים משיגים רמות טובות של סוכר בדם גם בעזרת זריקות. משאבת אינסולין בשילוב עם מכשיר לניטור רציף של גלוקוז עשויה לספק שליטה הדוקה עוד יותר על רמת הסוכר בדם.

לבלב מלאכותי

בספטמבר 2016 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי את הלבלב המלאכותי הראשון לאנשים עם סוכרת מסוג 1 שגילם 14 ומעלה. לבלב מלאכותי שני אושר בדצמבר 2019. מנגנון זה נקרא גם אספקת אינסולין במעגל סגור.

בשיטה זו, מושתל מכשיר אצל המטופל הבודק את רמות הסוכר בדם כל חמש דקות, ומחובר למשאבת אינסולין. המכשיר מספק באופן אוטומטי את הכמות הנכונה של אינסולין כאשר הוא נחוץ. ישנן מערכות לבלב מלאכותיות נוספות הנמצאות כעת בניסויים קליניים.

תרופות אחרות

ניתן גם לרשום תרופות נוספות לאנשים עם סוכרת מסוג 1, כגון:

תרופות ללחץ דם גבוה – הרופא עשוי לרשום מעכבי אנזים להמרת אנגיוטנסין (ACE) או חוסמי קולטן לאנגיוטנסין (ARB) בכדי לסייע בשמירה על בריאות הכליות. תרופות אלו מומלצות לאנשים עם סוכרת הסובלים מלחצי דם מעל 140/90 מ"מ כספית.

אספירין – הרופא עשוי להמליץ ליטול אספירין מדי יום כדי להגן על הלב, במידה ויש סיכון מוגבר לאירוע לב ואו סיבוך של כלי דם. הרופא ידון עם המטופל על הסיכון הפוטנציאלי לדימום.

תרופות להורדת כולסטרול – הנחיות הכולסטרול נוטות להיות אגרסיביות יותר עבור אנשים עם סוכרת בגלל הסיכון הגבוה למחלות לב. האגודה האמריקאית לסוכרת ממליצה כי כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL, או הכולסטרול ה"רע") יהיה מתחת ל 100 מ"ג לד"ל.

ההמלצה לליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL או הכולסטרול ה"טוב") היא מעל 50 מ"ג לד"ל אצל נשים ומעל 40 מ"ג לד"ל אצל גברים. רמת טריגליצרידים, סוג אחר של שומן בדם, נחשבת אידיאלית כאשר היא נמוכה מ-150 מ"ג לד"ל.

ניטור סוכר בדם

כתלות בסוג הטיפול באינסולין, ייתכן שהמטופל יצטרך לבדוק ולתעד את רמת הסוכר בדם לפחות ארבע פעמים ביום. האגודה האמריקאית לסוכרת ממליצה לבדוק את רמות הסוכר בדם לפני הארוחות, לפני השינה, לפני פעילות גופנית או נהיגה, וכאשר מטופל חושד שיש לו סוכר נמוך בדם.

ניטור זהיר הוא הדרך היחידה לוודא שרמת הסוכר בדם נשארת בטווח היעד – וניטור תכוף יותר יכול להוריד את רמות ה-A1C. גם כאשר המטופל לוקח אינסולין ואוכל בזמנים מדוייקים וקבועים, רמות הסוכר בדם יכולות להשתנות באופן בלתי צפוי. המטופל ילמד עם הזמן כיצד רמת הסוכר בדם משתנה בתגובה למזון, לפעילות, למחלות, לתרופות, למתח, לשינויים הורמונליים ולאלכוהול.

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

האם בעתיד אוכל להיגמל מאינסולין?

האם פעילות גופנית תעזור לשלוט בסוכרת שלי?

האם אני צריך לעקוב אחר רמת הסוכר בדם גם כשאני מרגיש בסדר?

יש לי סוכרת מסוג 1. האם הילדים שלי נמצאים בסיכון?

מה ההבדל בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2?