איידס (HIV)

איידס (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) הוא מצב כרוני, מסכן חיים הנגרם על ידי נגיף ה-HIV, שבאמצעות פגיעה במערכת החיסון, משבש את יכולתו של הגוף להילחם בזיהומים ומחלות. HIV הוא זיהום המועבר לרוב במגע מיני, אך עלול להתפשט גם במגע עם דם נגוע או מאם לילד במהלך ההריון, הלידה או ההנקה.

אדם עם זיהום HIV לא נחשב כחולה איידס עד שהוא מגיע לרמת פגיעה חמורה בתאי מערכת החיסון, וללא תרופות, מדובר בתהליך שיכול לארוך שנים. אין תרופה לאיידס, אך ישנן תרופות שיכולות להאט באופן דרמטי את התקדמות המחלה, ואלו הפחיתו מאוד את מקרי המוות מאיידס במדינות מפותחות.

במאמר הבא תוכלו לקרוא על:

• מהם תסמינים של הזיהום והמחלה?
• התקדמות למחלת איידס
• כיצד HIV הופך לאיידס?
• כיצד HIV מתפשט?
• מהם גורמי הסיכון לזיהום ולמחלה?
• אילו סיבוכים קיימים למחלה?
• כיצד ניתן לאבחן HIV / איידס?
• טיפול

צפו בסרטון: ד"ר דן טורנר על איידס

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

מה הם תסמינים של הזיהום והמחלה?

התסמינים של HIV ואיידס משתנים, ותלויים בשלב הזיהום.

זיהום ראשוני (HIV חריף)

חלק מהאנשים שנדבקים ב-HIV מפתחים מחלה דמוית שפעת תוך שבועיים עד ארבעה שבועות לאחר ההדבקה. מחלה זו, המכונה השלב החריף או האקוטי, עשויה להימשך כמספר שבועות.

סימנים ותסמינים אפשריים כוללים:

• חום
• כאב ראש
• כאבי שרירים ומפרקים
• פריחה
• כאב גרון ופצעים כואבים בפה
• בלוטות לימפה נפוחות, בעיקר בצוואר
• שלשול
• ירידה במשקל
• שיעול
• הזעת לילה

תסמינים אלה יכולים להיות כה קלים עד שהחולה עשוי שלא להבחין בהם. עם זאת, כמות הנגיף בדם (מה שמכונה "העומס הנגיפי") גבוהה למדי בשלב זה. כתוצאה מכך, הזיהום מתפשט ביתר קלות במהלך ההדבקה הראשונית.

זיהום סמוי קלינית (HIV כרוני)

לאחר השלב האקוטי מתחיל שלב זה. בשלב זה, HIV עדיין קיים בגוף ובתאי הדם הלבנים של מערכת החיסון, אך ייתכן ואנשים רבים לא יסבלו מתופעות או זיהומים נלווים במהלך תקופה זו. שלב זה יכול להימשך שנים רבות אם המטופל אינו מקבל טיפול, ויש אנשים שמפתחים מחלה קשה יותר יותר מוקדם.

זיהום HIV עם תסמינים

כאשר הנגיף ממשיך להתרבות ולהרוס את תאי מערכת החיסון – התאים בגוף המסייעים להדוף חיידקים – אדם עלול לפתח זיהומים קלים או סימנים ותסמינים כרוניים כגון:

• חום
• עייפות
• בלוטות לימפה נפוחות – לעיתים קרובות אחד הסימנים הראשונים לזיהום ב-HIV
• שלשול
• ירידה במשקל
• זיהום פטרייתי בפה
• שלבקת חוגרת
• דלקת ריאות

התקדמות למחלת איידס

ללא טיפול, HIV הופך בדרך כלל לאיידס תוך 8 עד 10 שנים מההדבקה הראשונית. באיידס, המערכת החיסונית כבר פגועה קשות, וקיים סיכוי גבוה יותר לפתח זיהומים או סרטן שלרוב לא יגרמו למחלה אצל אדם עם מערכת חיסון בריאה.

הסימנים והתסמינים של חלק מהזיהומים הללו עשויים לכלול:

• הזעות
• צמרמורת
• חום חוזר
• שלשול כרוני
• בלוטות לימפה נפוחות
• כתמים לבנים או נגעים יוצאי דופן בלשון או בפה
• עייפות מתמשכת ולא מוסברת
• חולשה
• ירידה במשקל
• פריחות בעור או בליטות

כיצד HIV הופך לאיידס?

HIV הורס תאי דם המכונים "תאי T מסוג CD4" – תאי דם לבנים הממלאים תפקיד חשוב בלחימה של הגוף במחלות. ככל שלאדם יש פחות תאי T מסוג CD4, כך המערכת החיסונית שלו חלשה יותר.

אדם יכול להיות נשא של HIV, עם מעט או ללא תסמינים, במשך שנים לפני שהוא הופך לחולה איידס. איידס מאובחן כאשר ספירת תאי T מסוג CD4 יורדת מתחת ל-200 או כשמתגלה סיבוך המגדיר איידס, כגון זיהום חמור או סרטן הנפוצים במחלת האיידס.

כיצד HIV מתפשט?

ההדבקה בנגיף מתרחשת כאשר אדם נחשף לדם או הפרשות הנגועים בנגיף.

זה יכול לקרות בכמה דרכים:

קיום יחסי מין – אדם עלול להידבק בזמן יחסי מין נרתיקיים, אנאליים או אוראליים עם בן זוג נגוע. הנגיף יכול לחדור לגוף דרך פצעים בפה או קרעים קטנים שלעתים מתפתחים בפי הטבעת או בנרתיק במהלך פעילות מינית.

שיתוף מחטים – שיתוף ציוד רפואי מזוהם כמו מחטים ומזרקים, מעלים משמעותית את הסיכון להידבק ב-HIV ובמחלות זיהומיות אחרות, כגון הפטיטיס.

עירויי דם – במקרים מסוימים, הנגיף עשוי להיות מועבר בעירויי דם. כיום, בתי חולים ובנק הדם בודקים את מנות הדם, כך שהסיכון להדבקה כזו הוא קטן מאוד.

במהלך ההריון, הלידה או בהנקה – אמהות הנגועות בנגיף יכולות להעביר אותו לתינוקות שלהן. אמהות החיוביות ל-HIV ומקבלות טיפול בזיהום במהלך ההריון יכולות להוריד משמעותית את הסיכון להדבקת תינוקותיהן.

מה הם גורמי הסיכון לזיהום ולמחלה?

גורמי הסיכון לזיהום HIV ומחלת איידס כוללים:

קיום יחסי מין לא מוגנים – יש להשתמש בקונדום חדש בכל קיום יחסי מין. יחסי מין אנאליים מסוכנים יותר מאשר יחסי מין נרתיקיים, והסיכון להדבקה ב-HIV עולה אם לאדם יש מספר שותפים מיניים.

נוכחות של מחלות מין אחרות – מחלות מין רבות מייצרות פצעים פתוחים באיברי המין, שעלולים לשמש כפתחי כניסה של HIV לגוף.

שימוש בסמים בהזרקה – אנשים המשתמשים בסמים חולקים לעתים קרובות מחטים ומזרקים, מה שחושף אותם לדם של אנשים אחרים שעשויים להיות נגועים.

בעקבות הכתבה שקראת: לימפומה שאינה הודג'קין

אילו סיבוכים קיימים למחלה?

זיהום בוירוס ה-HIV מחליש את מערכת החיסון, מה שמעלה משמעותית את הסיכוי לפתח זיהומים רבים וסוגים מסוימים של סרטן.

זיהומים שכיחים ב-HIV/איידס

דלקת ריאות פטרייתית (PCP) – זיהום פטרייתי זה עלול לגרום למחלה קשה, ולמרות ששכיחותו ירדה משמעותית בזכות הטיפולים הנוכחיים ב-HIV/איידס, PCP הוא עדיין הגורם השכיח ביותר לדלקת ריאות בקרב נשאי HIV וחולי איידס.

זיהום קנדידה – קנדידה היא זיהום פטרייתי נפוץ הקשור ל-HIV. הזיהום גורם לדלקת ולציפוי עבה ולבן על הפה, הלשון, הוושט או הנרתיק.

שחפת – במדינות לא מפותחות, שחפת היא הזיהום השכיח ביותר הקשור ל-HIV, והוא מהווה את גורם המוות העיקרי בקרב חולי איידס.

זיהום CMV – נגיף נפוץ זה, השייך למשפחת ההרפס, מועבר בנוזלי גוף כמו רוק, דם, שתן, זרע וחלב אם. מערכת חיסון בריאה מנטרלת את הנגיף והוא נשאר רדום בגוף. אם מערכת החיסון נחלשת, הנגיף מתפרץ מחדש, ויכול לגרום לנזק לעיניים, למערכת העיכול, לריאות או לאיברים אחרים.

דלקת קרום מוח קריפטוקוקלית – דלקת קרום המוח היא דלקת של הרקמות והנוזל המקיפים את המוח ואת חוט השדרה. דלקת קרום מוח קריפטוקוקלית היא זיהום נפוץ במערכת העצבים המרכזית הקשור ל-HIV, ונגרם על ידי פטרייה שנמצאת באדמה.

טוקסופלסמוזיס – זיהום זה הנגרם על ידי טפיל בשם Toxoplasma gondii, טפיל שמופץ בעיקר על ידי חתולים, עלול להיות קטלני. חתולים נגועים מעבירים את הטפילים בצואה שלהם, והם עלולים להתפשט לאחר מכן לבעלי חיים ובני אדם אחרים. טוקסופלסמוזיס עלול לגרום למחלות לב, וכאשר הוא מתפשט למוח, עלולים להתרחש התקפים.

סוגי סרטן שכיחים ב-HIV/איידס

לימפומה – סרטן זה מתחיל בתאי הדם הלבנים, והסימן המוקדם הנפוץ ביותר שלו הוא נפיחות ללא כאבים בבלוטות הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה.

סרקומה על שם קפושי – מדובר בגידול בדפנות כלי הדם, כאשר הסרקומה ע"ש קפושי מופיעה בדרך כלל כנגעים ורודים, אדומים או סגולים על העור והפה. אצל אנשים עם עור כהה יותר, הנגעים עשויים להיראות חומים כהים או שחורים. סרקומה ע"ש קפושי יכולה להשפיע גם על האיברים הפנימיים, כולל מערכת העיכול והריאות.

סיבוכים אחרים

אובדן משקל – HIV/איידס לא מטופלים עלולים לגרום לירידה משמעותית במשקל, המלווה לעיתים בשלשולים, חולשה כרונית וחום.

סיבוכים נוירולוגיים – HIV עלול לגרום לתסמינים נוירולוגיים כמו בלבול, שכחה, ​​דיכאון, חרדה וקשיי הליכה. הפרעות אלה יכולות לנוע בין תסמינים קלים של שינויים התנהגותיים והפחתה בתפקוד הנפשי ועד לדמנציה קשה הגורמת לחולשה וחוסר יכולת לתפקד.

מחלת כליות – מחלת כליות הקשורה ל-HIV היא דלקת של המסננים הזעירים בכליות שמסירים עודפי נוזלים ופסולת מהדם ומעבירים אותם לשתן.

מחלת כבד – מחלת כבד נחשבת לסיבוך משמעותי, במיוחד אצל אנשים שיש להם גם הפטיטיס B או הפטיטיס C.

כיצד ניתן לאבחן HIV / איידס?

ניתן לאבחן נשאות ל-HIV באמצעות בדיקות דם או רוק.

הבדיקות הללו כוללות:

בדיקות אנטיגן/נוגדן – בדיקות אלה כוללות בדרך כלל לקיחת דם מהווריד. אנטיגנים הם חומרים בנגיף ה-HIV עצמו וניתן לזהות אותם בדם תוך מספר שבועות לאחר החשיפה ל- HIV (בדיקה כזו תיקרא בדיקה חיובית).

נוגדנים מיוצרים על ידי מערכת החיסון כאשר היא נחשפת ל-HIV, וזה יכול לקחת שבועות עד חודשים עד שהנוגדנים יתגלו בדם. בדיקות האנטיגן/נוגדן המשולבות עשויות להפוך לחיוביות שבועיים עד שישה שבועות לאחר החשיפה.

בדיקות נוגדנים – בדיקות אלה מחפשות נוגדנים ל-HIV בדם או ברוק. בדיקות ה-HIV המהירות ביותר, כולל בדיקות עצמיות שנעשות בבית, הן בדיקות נוגדנים, והן יכולות להפוך חיוביות כשלושה עד 12 שבועות לאחר החשיפה.

בדיקות חומצה גרעינית (NAT) – בדיקות אלו מחפשות את הנגיף עצמו בדם (עומס נגיפי), וגם הן כוללות דם שנלקח מהווריד. במידה ואדם חושד שנחשף ל-HIV בשבועות האחרונים, הרופא עשוי להמליץ ​​לו על בדיקת חומצה גרעינית, שכן זו תהיה הבדיקה הראשונה שתהפוך לחיובית לאחר חשיפה לנגיף.

בדיקות לקביעת חומרת המחלה וקביעת טיפול

אם אדם אובחן כנשא HIV, מומלץ למצוא מומחה שהוכשר באבחון וטיפול בנושא, על מנת שיעזור:

• לקבוע אם המטופל זקוק לבדיקות נוספות
• לקבוע איזה טיפול ב-HIV יהיה הטוב ביותר עבור המטופל
• לעקוב אחר התקדמות הטיפול ולעבוד יחד עם המטופל על ניהול הבריאות הכללית שלו

אם אדם מאובחן ב-HIV/איידס, מספר בדיקות יכולות לעזור לרופא לקבוע את שלב המחלה ואת הטיפול הטוב ביותר עבור המטופל, כולל:

ספירת תאי T מסוג CD4 – תאי T מסוג CD4 הם תאי דם לבנים הנפגעים במיוחד ונהרסים על ידי HIV. גם אם לאדם אין תסמינים, זיהום ב-HIV עובר לאיידס כאשר ספירת תאי T מסוג CD4 של המטופל יורדת מתחת ל-200.

עומס נגיפי – בדיקה זו מודדת את כמות הנגיף בדם. לאחר תחילת הטיפול ב-HIV המטרה היא שיהיה עומס נגיפי שאינו ניתן לגילוי, מה שיכול להקטין באופן משמעותי את הסיכויים לזיהום וסיבוכים אחרים הקשורים ל-HIV.

עמידות לתרופות – זנים מסוימים של HIV עמידים לתרופות. בדיקה זו מסייעת לרופא לקבוע אם לצורת הנגיף הספציפית של המטופל יש עמידות, ובהתאם לקבל החלטות בנוגע לטיפול המיטבי.

הרופא עשוי גם להזמין בדיקות מעבדה כדי לבדוק זיהומים או סיבוכים אחרים האופייניים לHIV/איידס.

טיפול

נכון לעכשיו, אין תרופה ל-HIV/איידס, וברגע שאדם נדבק בנגיף, הגוף שלו לא יכול להיפטר ממנו. עם זאת, ישנן תרופות שיכולות לשלוט ב-HIV ולמנוע סיבוכים המכונות תרופות אנטי-רטרו-ויראליות (ART). כל אדם המאובחן כנשא של HIV צריך להתחיל ב-ART, ללא קשר לשלב ההדבקה או הסיבוכים.

טיפולי ART הם בדרך כלל שילוב של שלוש תרופות או יותר מכמה משפחות שונות. לגישה זו יש את הסיכוי הטוב ביותר להוריד את כמות ה-HIV בדם, וישנן אפשרויות רבות של ART המשלבות שלוש תרופות HIV לכדור אחד, הנלקחות פעם ביום.

כל התרופות חוסמות את הנגיף בדרכים שונות, והטיפול כולל שילובים של תרופות ממשפחות שונות על מנת:

• לתת מענה לעמידות ספציפית של הנגיף לתרופות מסוימות
• להימנע מיצירת זנים חדשים של HIV העמידים לתרופות
• להביא לדיכוי מירבי של הנגיף בדם

בדרך כלל משתמשים בשתי תרופות ממשפחה אחת, ותרופה שלישית ממשפחה אחרת. משפחות התרופות נגד HIV כוללים:

מעכבי רברס-טרנסקריפטאז לא-נוקלאוזידים (NNRTI) – תרופות אלו "מכבות" חלבון הדרוש ל-HIV בכדי ליצור העתקים של עצמו וכך להמשיך להתפשט בתאי מערכת החיסון. דוגמאות לכך כוללות את התרופות אפוירנז (סטוקרין) ורילפיבירין (אדורנט).

מעכבי רברס-טרנסקריפטאז נוקלאוזידים (NRTI) – אלו הן גרסאות פגומות של אבני הבניין ש-HIV זקוק לו כדי ליצור עותקים של עצמו, מה שמשבש את מבנה הנגיף המועתק ומביא להריגתו. דוגמאות לכך כוללות אבקביר (זיאגן), טנופוביר (ויראד), אמטריציטאבין (אמטריביר) ועוד. כמו כן קיימות תרופות משולבות, כגון טרובדה ודסקובי (המשלבות אמטריציטאבין וטנופוביר).

מעכבי פרוטאז (PI) – תרופות אלו משביתות את אנזים הפרוטאז הנמצא בתוך נגיף ה-HIV, אנזים הכרחי עבור HIV על מנת שיוכל להעתיק את עצמו. דוגמאות לכך כוללות אטאזנביר והתרופה המשולבת קלרטה (משלבת לופינביר וריטונביר).

מעכבי אינטגראז (INI)– תרופות הפועלות על ידי השבתת אנזים הנקרא אינטגראז, המשמש את הנגיף כדי להכניס את החומר הגנטי שלו לתאי T מסוג CD4 (וכך להשתלט על התא ולהמשיך להעתיק את עצמו). דוגמאות לכך כוללות רלטגביר (אייסנטרס) ודולוטגרביר (טיויקיי).

מעכבי חדירה ואיחוי – הם חוסמים את כניסת HIV אל תוך תאי T מסוג CD4, על ידי חסימת הקולטן CCR5 שדרכו חודרים רוב סוגי הנגיף. דוגמאות לתרופות אלו כוללות פוזאון ומראבירוק (סלסנטרי).

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

כיצד ניתן למנוע הדבקה בנגיף HIV?

עשיתי קעקוע לאחרונה, האם עליי לחשוש מחשיפה לנגיף מהמחט?

האם יש סכנה בשהייה ליד נשא HIV או חולה איידס?

האם אפשר להירפא מאיידס?

אני חושש שנחשפתי לנגיף, יש מה לעשות?