קונדילומה ומחלות מין אחרות: החשיבות של אבחון מוקדם

מחלות מין, או יותר נכון לומר זיהומים הקשורים ליחסי מין, הם חלק מהחיים. כדי להימנע לגמרי ממחלות מין, צריך להתנזר מיחסי מין מה שלא תמיד אפשרי, ולכן כדאי להכיר את התסמינים, לעבור אבחון נכון ולקבל טיפול יעיל

צפו בד”ר הולנד מסביר על כך בראיון עם פרופ’ קרסו בתכנית המילון הרפואי

מהו התסמין השכיח ביותר למחלות מין אצל גברים?

הסימן השכיח ביותר למחלת מין אצל גברים הוא צריבה בשתן. צריבה בשתן יכולה להיגרם מסיבות אחרות (חוסר שתייה, אבנים בדרכי בשתן), אבל כאשר הצריבה בשתן מלווה גם בהפרשה מהפין וכאשר הצריבה החלה אחרי יחסי מין, קרוב לוודאי שהיא מרמזת על הדבקה באחד החיידקים שגורמים לדלקת שופכה (אורטריטיס).

סוגי החיידקים הקיימים

החיידקים השכיחים ביותר הם זיבה (גונוריאה) וקלמידיה.

חיידקים שכיחים פחות הם אוריאופלסמה ומיקופלסמה.

השניים הראשונים הם חיידקים מדבקים מאוד, כאשר מקיימים יחסי מין עם פרטנר/ית שנושא/ת את החיידק, הסיכוי להדבקה הוא מעל 50%.
החיידקים שכיחים מאוד כיוון שהם עוברים גם ביחסי מין מלאים (עם חדירה) אבל גם ביחסי מין אוראליים. אצל חלק מהגברים והנשים החיידקים הללו נמצאים בלוע וכאשר מבצעים מין אוראלי, החיידקים עוברים לקצה הפין של בן הזוג וגורמים לזיהום ולדלקת.

כיצד מאבחנים דלקת בשפכה?

צריבה במתן שתן והפרשה מהפין שהחלו מספר ימים אחרי יחסי מין (כולל אוראליים), אזי האבחנה של דלקת שפכה היא די ברורה.

אפשר להיעזר בבדיקות שתן (שתן כללית או PCR STD) על מנת לאשר את האבחנה, אך אסור לעכב את הטיפול יותר מידי.

כיצד מטפלים בדלקת שופכה ?

הטיפול הנכון והיעיל הוא טיפול אנטיביוטי שיכסה את כל אפשרויות הזיהום: זיבה, קלמידיה, אוריאופלסמה, מיקופסלמה וכאשר יש חשד גם טריכומונאס.

זריקת רוצפין ומנת אזיטרומיצין (זטו או אזניל) יטפלו מצוין כמעט בכל הזיהומים.

הבעיות מתחילות כאשר מקבלים טיפול חלקי, לא מצליחים לסיים את כל הטיפול בגלל תופעות לוואי או כאשר לא מטפלים בבן הזוג ונדבקים ממנו שוב (הדבקת פינג-פונג).

חשוב להקפיד על האנטיביוטיקה הנכונה, לקחת אותה לפי ההנחיות, להימנע מיחסי מין למשך שבוע, ליידע את בני הזוג ולטפל גם בהם.

תסמין נוסף למחלת מין הוא פצעים על איבר המין- הפצעים יכולים להיות מסוגים שונים בהתאם לסוג הזיהום.

סוגי הזיהומים הקיימים הם:

הרפס – מתחיל בדרך כלל בקבוצה של מספר שלפוחיות כואבות על הפין, או על השפתיים (הרפס השפתיים) שהופכות בהמשך לכיבים (פצעים שקועים) כואבים שלבסוף מתייבשים ומתרפאים.

ברוב המקרים אין צורך בטיפול תרופתי, אלא אם כן יש התפרצויות חוזרות לעתים קרובות ואז אפשר לקבל טיפול מונע.

צריך לזכור שהפצעים מדבקים מאוד ואסור לקיים יחסי מין בזמן שיש פצעים ואפילו מומלץ לחכות שבועיים מאז שהפצעים התייבשו לפני שחוזרים לקיים יחסי מין מכל סוג שהוא.

קונדילומה – קונדילומה היא מחלת מין נפוצה מאוד שנגרמת בגלל נגיף ה- HPV, פפילומה. הפצעים הם למעשה יבלות שמופיעות בכל אזור איברי המין – פין, אשכים ולפעמים בפי הטבעת.

היבלות אמנם גורמות למבוכה והן עלולות להתפשט ולהדביק את הפרטנרים, אבל הן לא מסוכנות. עדיף לטפל בהן מוקדם כי הן נוטות להתפשט ולכסות יותר ויותר אזורים על איברי המין.

כאשר יש יבלות בודדות או קטנות, אפשר לטפל לבד עם נוזל מיוחד (קונדילוקס) שקונים בבית מרקחת. כאשר יש הרבה יבלות או שהן גדולות, עדיף לעבור טיפול יסודי יותר על ידי רופא, למשל צריבה עם מחט חשמלית שהיא טיפול יעיל ויסודי מאוד.

עגבת – סיפיליס היא אינה מחלה שכיחה, אבל היא מסכנת חיים כאשר לא מאבחנים ומטפלים בזמן. הפצע הקלסי של עגבת הוא פצע בודד על הפין, מעט שקוע, יבש, לא כואב וחולף מעצמו תוך כ- 10 ימים.

חשוב דעת  שאם לא מאבחנים ומטפלים בשלב הראשון, העגבת מתפתחת לשלבים מאוחרים יותר ומסכני חיים.

גם אם הפצע חלף מעצמו, חיידק העגבת עדיין שוכן בגוף ויכול להביא לתוצאות קשות.
ולכן, בכל מצב שיש פצע לא ברור על הפין, גם אם הוא עובר מעצמו, צריך לבצע בדיקת דם לעגבת. במידה והבדיקה חיובית, טיפול אנטיביוטי בזריקת פניצילין יביא לריפוי מצוין ברוב המקרים.

לסיכום: אם ישנם תסמינים מחשידים כגון: צריבה, הפרשה, פצע על הפין, פריחה חדשה  אשר הופיעו לאחר יחסי מין לא מוגנים, צריך להיבדק.

ברוב המקרים טיפול אנטיביוטי ירפא את המחלה ויהיה ניתן לחזור לתפקוד רגיל תוך זמן קצר.

כאשר דוחים את הטיפול רפואי, מסתכנים במחלה כרונית מורכבת וממושכת יותר וכמובן עלולים להדביק אנשים נוספים.