נוירובלסטומה

נוירובלסטומה היא סוג נדיר של סרטן המתפתח מרקמת תאי עצב ובדרך כלל מופיעה אצל ילדים מתחת לגיל 5. התסמינים כוללים עייפות, ירידה בתיאבון וגוש המופיע בחזה, בצוואר או בבטן. הטיפול יכול לכלול כימותרפיה, ניתוחים והקרנות. הפרוגנוזה משתנה בהתאם לשלב גילוי המחלה, גיל הילד וקטגוריית הסיכון אליה הוא משתייך.

באמר זה נלמד על:

• מהי נוירובלסטומה
• מהם השלבים של נוירובלסטומה
• מה הגורם לנוירובלסטומה
• תסמינים
• אבחון
• טיפול
• סוגי נוירובלסטומה

מהי נוירובלסטומה?

נוירובלסטומה היא סוג של סרטן ילדים המתפתח במערכת העצבים של תינוקות וילדים קטנים. נוירובלסטומה מתפתחת מרקמת תאי עצב לא בשלים, הנקראים נוירובלסטים.

הסרטן בדרך כלל מתפתח מנוירובלסטים בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל) שתפקידה לייצר הורמונים השולטים בתפקודי הגוף האוטונומיים, כגון עיכול, לחץ דם, נשימה וקצב לב. נוירובלסטומה יכולה להתפתח גם ברקמת העצב בחוט השדרה, בבטן, בחזה או בצוואר וכן היא יכולה להתפשט לחלקים אחרים של הגוף.

מהם השלבים (stages) של נוירובלסטומה?

רופאים מסווגים נוירובלסטומה בילדים על סמך מידת התקדמותו של הסרטן וקצב גדילתו וכן על פי נוכחות גרורות מרוחקות. בעזרת מידע זה, ניתן לקבוע את קטגוריית הסיכון של המטופל, מה שמסייע בבחירת הטיפול המתאים ביותר. בעבר, שלב (stage) הנוירובלסטומה נקבע על פי שארית הנוירובלסטומה שנמצאה בגוף לאחר הניתוח. כיום, שלב הנוירובלסטומה נקבע על פי מידת התפשטות הגידול כפי שנראה באמצעי הדמיה ראשוניים (כגון CT או MRI כפי שיפורט להלן).

שלבי הנוירובלסטומה הם:

שלב L1 – זהו השלב עם הסיכון הנמוך ביותר. גידולי L1 מוגבלים לאזור אחד בגוף ולא התפשטו. כמו כן, הגידול אינו מכיל מבנים חיוניים של הגוף.

שלב L2 – בשלב זה הגידול מוגבל לאזור אחד בגוף, אך תאים סרטניים יכולים להימצא בבלוטות לימפה אזוריות. כמו כן, יש מעורבות של מבנים חיוניים בגוף, כגון גידול הנמצא סביב כלי דם גדולים.

שלב M – בשלב זה התאים הסרטניים התפשטו ליותר לאזור אחד בגוף, כלומר קיימת מחלה עם גרורות מרוחקות. שלב זה נושא את הסיכון הגבוה ביותר.

שלב MS – זוהי קטגוריה "מיוחדת" של נוירובלסטומה, המופיעה אצל ילדים מתחת לגיל 18 חודשים. בשלב זה התאים הסרטניים התפשטו לעור, לכבד או למח העצם בלבד. לילדים עם נוירובלסטומה בשלב MS יש בדרך כלל פרוגנוזה מצוינת והמחלה נחשבת בדרך כלל למחלה בסיכון נמוך.

מה גורם לנוירובלסטומה?

נוירובלסטומה מתרחשת כאשר תאי עצב לא בוגרים, הנקראים נוירובלסטים, גדלים ומתרבים ללא בקרה. התאים הופכים לא תקינים, ממשיכים לגדול ולהתחלק, ויוצרים גידול. הגורם לכך הוא מוטציה גנטית בנוירובלסטים הגורמת לתאים לצמוח ולהתחלק ללא בקרה (הגורם למוטציה אינו ידוע).

ילדים עם היסטוריה משפחתית של נוירובלסטומה נוטים יותר לפתח סוג זה של סרטן, אבל בערך ב-98% עד 99% מהמקרים, נוירובלסטומה אינה עוברת בתורשה. ילדים שנולדו עם מומים מולדים מסוימים עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח נוירובלסטומה.

מהם התסמינים של נוירובלסטומה?

תסמיני הנוירובלסטומה נעים בין קלים לחמורים והם משתנים בהתאם למיקום הגידול ולשלב המחלה.

לרוב, בזמן הופעת התסמינים, הסרטן כבר התפשט לחלקים אחרים של הגוף הסימנים ותסמינים כוללים:

• בליטה או גוש בצוואר, בחזה, באגן או בבטן, או מספר גושים ממש מתחת לעור שעשויים להיראות כחולים או סגולים (אצל תינוקות)
• עיניים בולטות או עיגולים כהים מתחת לעיניים
• שלשולים, עצירות, כאבי בטן או אובדן תיאבון
• עייפות
• שיעול
• חום
• חיוורון (סימן לאנמיה)
• קשיי נשימה (בדרך כלל אצל תינוקות צעירים)
• חולשה, בעיות תנועה או שיתוק ברגליים וברגליים

תסמינים אחרים של נוירובלסטומה עשויים להופיע מאוחר יותר ככל שהמחלה מתקדמת.

הם כוללים:

• לחץ דם גבוה ודופק מהיר
• תסמונת הורנר, הגורמת לצניחת עפעף, לאישונים קטנים ולהזעה בצד אחד בלבד של הפנים
• כאבים בגב, בעצמות או ברגליים
• הפרעות בשיווי המשקל, קואורדינציה ותנועה
• קוצר נשימה
• תנועות עיניים בלתי נשלטות או עיניים שמסתובבות במהירות

כיצד מאבחנים נוירובלסטומה?

רוב הילדים עם נוירובלסטומה מאובחנים לפני גיל 5. למעשה, נוירובלסטומה היא הסרטן השכיח ביותר אצל תינוקות. לעיתים, רופאים מאבחנים נוירובלסטומה אצל עוברים שטרם נולדו במהלך אולטרסאונד טרום לידתי. על מנת לאבחן נוירובלסטומה, הרופא יבצע לילד בדיקה גופנית ונוירולוגית. בדיקה נוירולוגית בודקת את תפקוד העצבים של הילד, רפלקסים וקואורדינציה. הרופא עשוי להזמין מספר בדיקות כדי לאשר אבחנה ולראות אם הסרטן התפשט. בדיקות אלה כוללות:

בדיקות דם ושתן – כדי לבדוק אם יש אנמיה או חריגות אחרות בדם, הרופא יבקש ספירת דם מלאה (CBC), בדיקת כימיה המודדת את רמות ההורמונים ומזהות חומרים בדם שעשויים להיות סימן לסרטן. כמו כן, הרופא עשוי לבקש גם בדיקת שתן.

ביופסיה – במהלך ביופסיה, הרופא שלך מסיר דגימת רקמה ושולח אותה למעבדה. המעבדה תבחן את רקמת הגידול במיקרוסקופ ותבצע בדיקות שונות על דגימת הביופסיה לאישור האבחנה של נוירובלסטומה. בדיקות מיוחדות של דגימת הביופסיה יבדקו שינויים כרומוזומליים ספציפיים של תאי הגידול עצמם, מה שיכול לסייע בקביעת קטגוריית הסיכון ותכנית הטיפול של הילד.

ביופסיית מח עצם – מח עצם הוא הרקמה דמוית הספוג במרכז עצמות גדולות בה נוצרים תאי דם. ביופסיית מח עצם בודקת נוכחות שינויים שונים הקשורים בסרטן העשויים להימצא במח העצם.

בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) – במהלך בדיקת CT  יוזרק חומר ניגוד לווריד ולאחר מכן תבוצע סדרה של צילומי רנטגן. חומר הניגוד מקל על הרופא לראות רקמות וגידולים.

סריקת MRI (סריקת תהודה מגנטית) – סריקת MRI משתמשת במגנט וגלי רדיו כדי לייצר תמונות של רקמות רכות.

מיפוי MIBG – בדיקת הדמיה גרעינית זו משתמשת בחומר כימי רדיואקטיבי בטוח הנקרא MIBG יחד עם איזוטופ של יוד 123. הרופא יזריק לילד את החומר לווריד ולמחרת הוא ישתמש בסורק מיוחד כדי לצלם את איברי הילד.

תרכובת ה-MIBG עם יוד 123 היא מאוד ספציפית לתאי נוירובלסטומה, כך שהוא יעבור לכל אזורי הגוף בהם נמצאים תאי הנוירובלסטומה. סריקה מיוחדת זו מסייעת לרופא לקבוע אם הנוירובלסטומה התפשטה לאזורים אחרים בגוף. עם זאת, לכ-10% מהחולים יהיו גידולי נוירובלסטומה שאינם קולטים את תרכובת ה-MIBG. במצב זה ניתן לבצע סוג אחר של סריקת הדמיה גרעינית הנקראת סריקת PET-CT כדי לאתר את כל תאי הנוירובלסטומה הפעילים בגוף.

אולטרסאונד – בדיקת אולטרסאונד משתמשת בגלי קול בתדירות גבוהה ליצירת תמונות של רקמות רכות.

צילום רנטגן – צילום חזה או בטן יכולים לסייע לרופא לראות את מיקום הגידול וכיצד הוא משפיע על רקמות אחרות בגוף.

כיצד מטפלים בנוירובלסטומה?

הטיפול בנוירובלסטומה תלוי בגיל הילד ובשלב המחלה, קטגוריית הסיכון ומיקום הגידול.

קטגוריות הסיכון לנוירובלסטומה הן:

נוירובלסטומה בסיכון נמוך – ילדים בקטגוריית הסיכון הנמוך עשויים שלא להזדקק לטיפול מידי. אצל ילדים מתחת לגיל 6 חודשים חלק מהגידולים חולפים ללא טיפול. ילדים אחרים עם נוירובלסטומה בסיכון נמוך עשויים להזדקק לניתוח להסרת הגידול, כימותרפיה או שילוב של שניהם.

נוירובלסטומה בסיכון בינוני – ילדים הסובלים מנוירובלסטומה בסיכון בינוני בדרך כלל עוברים ניתוח להסרת הגידול. המנתחים גם מסירים תאים סרטניים שהתפשטו לבלוטות הלימפה. לאחר הניתוח הילדים מקבלים טיפולים כימותרפיים.

לפעמים הכימותרפיה מתחילה לפני הניתוח (טיפול נאו אדגו׳בנטי), כדי לכווץ את הגידול ולהפוך את הניתוח למוצלח יותר. מספר מחזורי הכימותרפיה תלוי בגורמי סיכון מסוימים ובאופן שבו הגידול מגיב לטיפול.

נוירובלסטומה בסיכון גבוה – רופאים מטפלים לעיתים קרובות בנוירובלסטומה בסיכון גבוה עם שילוב של כימותרפיה, ניתוח, השתלת מח עצם עצמית, הקרנות ואימונותרפיה.

ילדים עם נוירובלסטומה בסיכון גבוה עשויים להזדקק ליטול תרופות (רטינואידים) במשך מספר חודשים לאחר הטיפול.

ילדים עם שינוי גנטי בו יש עותקים נוספים של גן בשם MYCN יקבלו טיפול בנוירובלסטומה בסיכון גבוה, לא משנה באיזה שלב של המחלה יש להם.

רופאים משתמשים בטיפול האגרסיבי ביותר כאשר לילד יש ריבוי עותקים של הגן הזה שגורם לצמיחת תאים לא תקינה. נוכחות של ריבוי עותקים של הגן הזה יכולה לגרום גם לגידולים לגדול מהר יותר ולהתפשט בכל הגוף.

מהם סוגי הטיפולים בנוירובלסטומה?

הטיפולים לנוירובלסטומה כוללים:

ניתוח

לאחר אבחון נוירובלסטומה, לרוב מבצעים ניתוח בניסיון להסיר כמה שיותר מהגידול. במקרים מסוימים, ניתוח יכול להסיר את כל הגידול (או קרוב לכך) ואין צורך בטיפולים נוספים. במהלך הניתוח, המנתח מחפש היטב סימנים של התפשטות סרטן לאיברים אחרים.

בלוטות הלימפה הסמוכות מוסרות ובאמצעות מיקרוסקופ מחפשים עדות לנוכחות של תאים סרטניים. במידת האפשר, המנתח יסיר את הגידול כולו, אך זה פחות סביר אם הגידול נמצא ליד מבנים חיוניים או כרוך סביב כלי דם גדולים. גם אם חלק מהגידול נשאר בגוף, זה לא בהכרח אומר שהגידול יחזור.

צורך בכימותרפיה או טיפולים אחרים לאחר הניתוח תלוי בקבוצת הסיכון של הילד ואם הגידול גדול מאוד, ניתן להשתמש בכימותרפיה לפני הניתוח כדי לכווץ את הגידול ולהקל על הסרתו. הסיכונים בניתוח תלויים במיקום הגידול ובהיקף הניתוח, כמו גם במצב הבריאותי הבסיסי של הילד.

סיבוכים חמורים, אם כי נדירים, יכולים לכלול בעיות בהרדמה, דימום, זיהומים, פגיעה בכלי הדם, הכליות או איברים אחרים, או בעצבים. סיבוכים נפוצים יותר אם הגידול גדול ופלש לכלי דם או לעצבים. רוב הילדים יסבלו מכאבים למשך זמן מה לאחר הניתוח, אך בדרך כלל ניתן לסייע עם תרופות במידת הצורך.

כימותרפיה

כימותרפיה היא שימוש בתרופות אנטי סרטניות אשר בדרך כלל ניתנות לווריד. התרופות נכנסות לזרם הדם ונישאות לכל הגוף כדי להגיע ולהשמיד תאים סרטניים. זה הופך את הכימותרפיה לשימושית לטיפול בנוירובלסטומה, במיוחד אם לא ניתן להסיר את הגידול כולו באמצעות ניתוח.

ילד עם נוירובלסטומה יקבל כימותרפיה כתלות בקבוצת הסיכון שלו, המבוססת על השלב ומיקום הסרטן, גיל הילד וגורמים נוספים. חלק מהילדים עם נוירובלסטומה מטופלים בכימותרפיה לפני הניתוח (כימותרפיה ניאו אדג'ובנטית) או לאחר הניתוח (כימותרפיה אדג'ובנטית). במקרים אחרים, במיוחד כאשר הסרטן התפשט רחוק מכדי להסירו לחלוטין על ידי ניתוח, כימותרפיה היא הטיפול העיקרי.

כימותרפיה ניתנת במחזורים, כלומר, הטיפול ניתן מספר ימים ברציפות, ואחריו פסק זמן על מנת לאפשר לגוף להתאושש. המחזורים חוזרים על עצמם בדרך כלל כל 3 או 4 שבועות. משך הטיפול הכולל תלוי בקבוצת סיכון בה הילד נמצא – קבוצות סיכון גבוהות יותר דורשות בדרך כלל טיפול ארוך יותר.

קרינה

טיפול זה הורג תאים סרטניים או מונע מהם להתרבות. בטיפול בקרינה משתמשים ברמות גבוהות של קרינה הממוקדת בתאים סרטניים ומטרתה העיקרית היא למנוע את חזרת הסרטן לאחר הטיפול.

קרינה משמשת לרוב בחולי נוירובלסטומה בסיכון גבוה ומטופלים בסיכון נמוך ובינוני בדרך כלל אינם זקוקים לטיפול קרינתי.

אימונותרפיה

לפעמים, תאים סרטניים נשארים לאחר כימותרפיה והקרנות. רופאים עשויים להשתמש באימונותרפיה כדי ״לאמן״ את מערכת החיסון לתקוף את אותם תאים. במסגרת הטיפול, מוזרקים נוגדנים דרך הווריד.

הנוגדנים המשמשים כיום מכוונים לחלבון בשם GD2 הנמצא בצד החיצוני של תאי הנוירובלסטומה. הנוגדנים מוצאים חלבוני GD2 על תאי הנוירובלסטומה ומתחברים אליהם, מה שמסמן למערכת החיסונית של הגוף להרוס אותם.

טיפול ביוד 131 + MIBG

טיפול זה משתמש בקרינה הממוקדת לתאי גידול. במסגרת הטיפול מוזרק יוד רדיואקטיבי למחזור הדם דרך וריד. היוד הרדיואקטיבי הורג את תאי הגידול באמצעות הקרינה הנפלטת ממנו. טיפול זה משמש אצל ילדים שהנוירובלסטומה שלהם חזרה או כאשר היא אינה חולפת. כמו כן, מתקיים מחקר לגבי טיפול זה כחלק מטיפול ראשוני בנוירובלסטומה בסיכון גבוה.

רטינואדים

רטינואידים הם נגזרות של ויטמין A. הם נחשבים כמסייעים לטיפול בסרטן מכיוון שהם גורמים לתאים סרטניים מסוימים להתבגר (להתמיין) לתאים רגילים.

בילדים עם נוירובלסטומה בסיכון גבוה, טיפול ברטינואיד הנקרא איזוטרטינואין מפחית את הסיכון לחזרה של הסרטן לאחר כימותרפיה במינון גבוה והשתלת מח עצם עצמית.

רוב הרופאים ממליצים כעת על טיפול של 6 חודשים של איזוטרטינואין לאחר ההשתלה. תרופה זו נלקחת ככדור, פעמיים ביום למשך שבועיים, ולאחר מכן שבועיים הפסקה.

חוקרים מנסים כעת לפתח רטינואידים יעילים יותר ולהגדיר את תפקידה המדויק של גישה זו בטיפול בנוירובלסטומה.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר של חומצה איזוטרטינואין היא יובש בשפתיים. יובש בעיניים או בעור הן תופעות אפשריות גם כן, כמו גם דימום מהאף, כאבי שרירים ומפרקים ושינויים בציפורניים.

השתלת מח עצם עצמית (השתלת תאי אב)

בהשתלת מח עצם עצמית, תאי אב שהם תאי דם ראשוניים שמגיעים ממח העצם, מוצאים ממחזור הדם ומאוחסנים במקפיא במהלך המחזורים הראשונים של הכימותרפיה.

לאחר מתן כימותרפיה במינון גבוה, תאי האב מוזרקים בחזרה לזרם הדם של הילד, על מנת שיעברו למח העצם כדי להחליף את תאי האב שנהרסו במהלך הטיפול. הגוף של הילד משתמש בתאים החדשים כדי לבנות מחדש את המערכת החיסונית.

מקורות: ClevelandClinic | Cancer.org

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה נוירובלסטומה שכיחה?

האם ניתן למנוע נוירובלסטומה?

מה הפרוגנוזה (תחזית לטווח ארוך) לאנשים עם נוירובלסטומה?

אילו תופעות לוואי אפשריות יש לכימותרפיה?

האם לכימותרפיה יכולות להיות תופעות לוואי ארוכות טווח?