קוליטיס כיבית

במאמר זה נדון על:

• תסמיני קוליטיס כיבית
• הסוגים הקיימים של קוליטיס כיבית
• מתי יש לפנות לרופא
• הגורמים לקוליטיס כיבית
• גורמי הסיכון לקוליטיס כיבית
• סיבוכים בקוליטיס כיבית
• אבחון המחלה
• טיפול בקוליטיס כיבית
• טיפולים ניתוחיים

קוליטיס כיבית היא מחלת מעי דלקתית (IBD) הגורמת לדלקת ולכיבים במעי הגס. המחלה פוגעת בציפוי הפנימי (רירית) של המעי הגס והרקטום. תסמיני המחלה מתפתחים בדרך כלל לאורך זמן, ולא מופיעים בפתאומיות.

קוליטיס כיבית יכולה להיות מחלה מגבילה ולעיתים אף עלולה לגרום לסיבוכים מסכני חיים. אמנם לא קיימת תרופה שמרפאת את המחלה, אך הטיפולים הקיימים יכולים להפחית מאוד את הסימנים והתסמינים של המחלה ולהביא להפוגה (רמיסיה) ארוכת טווח.

צפו בראיון עם פרופ' ניצן מהרשק ומטופלים מסבירים על איך מתמודדים עם קוליטיס כיבית

מהם התסמינים של קוליטיס כיבית?

תסמיני המחלה יכולים להשתנות, כתלות בחומרת הדלקת ובאזור הספציפי במעי בו היא מתרחשת. לרוב האנשים עם קוליטיס כיבית יש תסמינים בדרגת חומרה קלה עד בינונית ומהלך המחלה עשוי להשתנות, כאשר יש אנשים עם תקופות ארוכות של הפוגה.

סימנים ותסמינים עשויים לכלול:

• שלשולים, לעתים קרובות עם דם או מוגלה
• כאבי בטן והתכווצויות
• כאב בפי הטבעת
• דימום מפי הטבעת (יציאות דמיות)
• דחיפות ביציאות
• קושי בהתרוקנות למרות תחושת דחיפות
• ירידה במשקל
• עייפות
• חום
• עיכוב בגדילה אצל ילדים

אילו סוגים של קוליטיס כיבית קיימים?

לעיתים קרובות רופאים מסווגים קוליטיס כיבית בהתאם למידת המעורבות של החלקים השונים של המעי הגס.

סוגי קוליטיס כיבית כוללים:

פרוקטיטיס כיבית – הדלקת מוגבלת לאזור הקרוב ביותר לפי הטבעת ודימום מפי הטבעת עשוי להיות הסימן היחיד למחלה.

פרוקטוסיגמוידיטיס – הדלקת כוללת את הרקטום ואת המעי הגס הסיגמואידי – החלק התחתון של המעי הגס לפני הרקטום. הסימנים והתסמינים כוללים שלשולים דמיים, התכווצויות בבטן, כאבים וקושי בהתרוקנות למרות הדחף לעשות זאת (מצב המכונה טנסמוס).

קוליטיס שמאלית – הדלקת משתרעת מפי הטבעת כלפי מעלה דרך המעי הגס הסיגמואידי ועד למעי השמאלי (המעי היורד). הסימנים והתסמינים כוללים שלשול דמי, התכווצויות בבטן, כאבים בצד שמאל ודחיפות ביציאות.

פאנקוליטיס – סוג זה משפיע על המעי הגס כולו וגורם להתקפי שלשול דמים שעלולים להיות קשים, התכווצויות בבטן וכאבים, עייפות וירידה משמעותית במשקל.

מתי יש לפנות לרופא?

קוליטיס כיבית בדרך כלל אינה קטלנית, אך מדובר במחלה קשה שעלולה לגרום לסיבוכים מסכני חיים ולכן חשוב לאבחן אותה בזמן ולטפל בהתאם.

יש לפנות לרופא אם מופיעים שינויים בהרגלי היציאות או קיימים סימנים ותסמינים כגון:

• כאבי בטן
• דם בצואה
• שלשול מתמשך שאינו מגיב לתרופות ללא מרשם
• שלשול שמעיר משינה
• חום לא מוסבר שנמשך יותר מיום-יומיים

מה גורם לקוליטיס כיבית?

הגורם המדויק לקוליטיס כיבית אינו ידוע. בעבר היה חשד שקיים קשר לתזונה או למתח נפשי, אך כיום הרופאים יודעים כי גורמים אלו עלולים להחמיר את המחלה אך הם אינם גורמים לה.

סיבה אפשרית אחת היא הפרעה במערכת החיסון. כאשר מערכת החיסון מנסה לתקוף נגיף או חיידק פולש, תגובה חיסונית לא תקינה גורמת לה לתקוף גם את התאים במערכת העיכול.

נראה כי תורשה וגנטיקה ממלאות תפקיד בכך שהמחלה שכיחה יותר בקרב אנשים שיש להם בני משפחה עם המחלה. עם זאת, לרוב האנשים עם קוליטיס כיבית אין היסטוריה משפחתית של המחלה.

מהם גורמי הסיכון לקוליטיס כיבית?

גורמי סיכון לקוליטיס כיבית עשויים לכלול:

גיל – קוליטיס כיבית מתחילה בדרך כלל לפני גיל 30, אך היא עלולה להתרחש בכל גיל, ויש אנשים שיפתחו את המחלה רק לאחר גיל 60.

גזע או מוצא אתני – למרות שללבנים יש את הסיכון הגבוה ביותר למחלה, היא יכולה להתרחש בכל גזע ועבור יהודים ממוצא אשכנזי, הסיכון גבוה עוד יותר.

היסטוריה משפחתית – אדם נמצא בסיכון גבוה יותר אם יש לו קרוב משפחה, כמו הורה, אח או ילד החולה במחלה.

האם למחלה יכולים להיות סיבוכים כלשהם?

קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית, ולאורך השנים יכולים להתפתח סיבוכים שונים הקשורים במחלה ובטיפולים.

סיבוכים אפשריים של כוללים:

סרטן המעי גס – לאנשים הסובלים מקוליטיס כיבית יש סיכון מוגבר לחלות בסרטן המעי הגס במיוחד אם הדלקת קשה או מערבת את רוב המעי הגס. ככל שאדם סובל מקוליטיס כיבית יותר זמן, כך הסיכון גדול יותר.

אנשים עם קוליטיס כיבית לעיתים קרובות אינם מודעים לכך שהם סובלים מסרטן המעי הגס מכיוון שהתסמינים הראשוניים לסוג זה של סרטן דומים לתסמיני קוליטיס, למשל, דם בצואה, שלשול וכאבי בטן.

אוסטאופורוזיס – אנשים עם קוליטיס כיבית נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אוסטאופורוזיס, מצב בו העצמות נחלשות ונוטות יותר להישבר.

אוסטאופורוזיס לא נגרם באופן ישיר על ידי קוליטיס כיבית, אלא יכול להתפתח כתופעת לוואי של שימוש ממושך בסטרואידים שניתנים לטיפול במחלה.

מומלץ לקחת תוספי ויטמין D וסידן כדי לחזק את העצמות.

הפרעות בגדילה והתפתחות – קוליטיס כיבית, וחלק מהטיפולים בה, עלולים להשפיע על הגדילה ולעכב את ההתבגרות. ילדים וצעירים עם קוליטיס כיבית צריכים לעבור מדידות של גובה ומשקל באופן קבוע ולהשוות לעקומות גדילה ממוצעות. בדיקות אלה צריכות להתבצע כל 3 עד 12 חודשים, כתלות בגילו של הילד, בטיפול בו ובחומרת התסמינים שלו.

כולנגיטיס טרשתית ראשונית (PSC) – סיבוך נדיר של קוליטיס כיבית. PSC היא מחלה דלקתית של דרכי המרה בה הן נפגעות בהדרגה לאורך זמן. דרכי המרה הן צינורות קטנים המשמשים להובלת מרה מהכבד למערכת העיכול.

PSC בדרך כלל לא גורמת לתסמינים עד שלב מתקדם. התסמינים עשויים לכלול עייפות, שלשולים, גרד, ירידה במשקל, צמרמורת, חום וצהבת. כרגע אין טיפול ספציפי ל-PSC אם כי ניתן להשתמש בתרופות להקלה על חלק מהתסמינים, כגון גירוד בעור. במקרים חמורים יותר, ייתכן שתידרש השתלת כבד.

מגה קולון טוקסי – מגה קולון טוקסי הוא סיבוך נדיר וחמור של קוליטיס כיבית קשה כאשר דלקת במעי הגס גורמת לכליאה של גזים, וכתוצאה מכך המעי הגס הופך מוגדל ונפוח.

המצב עלול להיות מסוכן מאוד מכיוון שהוא יכול לגרום לקרע במעי הגס (פרפורציה) ולגרום לזיהום בדם (ספסיס).

התסמינים של מגה קולון טוקסי כוללים כאבי בטן, חום ודופק מהיר.

ניתן לטפל במגה קולון טוקסי בנוזלים, אנטיביוטיקה וסטרואידים הניתנים ישירות לווריד.

אם תרופות לא משפרות את המצב במהירות, ייתכן שיהיה צורך בכריתה כירורגית של המעי הגס (קולקטומיה). טיפול בתסמינים של קוליטיס כיבית לפני שהם הופכים חמורים יכול לסייע במניעת מגה קולון טוקסי.

דימום חמור ואנמיה

התייבשות קשה עקב שלשולים

דלקות בעור, במפרקים ובעיניים

סיכון מוגבר לקרישי דם

קושי בספיגת ויטמין A

כיצד מאבחנים קוליטיס כיבית?

הליכים אנדוסקופיים עם ביופסיה של רקמות הם הדרך היחידה לאבחון ודאי של קוליטיס כיבית. סוגים אחרים של בדיקות יכולים לעזור לשלול סיבוכים או צורות אחרות של מחלות מעי דלקתיות, כגון מחלת קרוהן.

כדי לסייע באישור אבחנה של המחלה, ייתכן שיהיה צורך באחת או יותר מהבדיקות וההליכים הבאים:

בדיקות מעבדה

בדיקת דם – הרופא עשוי להציע בדיקות דם כדי לבדוק אם יש אנמיה – מצב בו אין מספיק תאי דם אדומים שיובילו חמצן לרקמות, או כדי לבדוק אם קיימים סימני זיהום.

בדיקת צואה – תאי דם לבנים או חלבונים מסוימים בצואה יכולים להצביע על קוליטיס כיבית. דגימת צואה יכולה גם לעזור לשלול הפרעות אחרות, כגון זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, נגיפים וטפילים.

הליכים אנדוסקופיים

קולונוסקופיה – בדיקה זו מאפשרת לרופא לראות את פנים המעי הגס כולו באמצעות צינור דק וגמיש עם מצלמה בקצהו. במסגרת ההליך, הרופא יכול גם לקחת דגימות רקמות קטנות (ביופסיה) לעיבוד מעבדתי שכן יש צורך בדגימת רקמה בכדי לבצע את האבחנה.

סיגמואידוסקופיה גמישה – הרופא משתמש בצינור דק, גמיש כדי לבחון את הרקטום ואת המעי הגס הסיגמואידי – החלק התחתון של המעי הגס. אם המעי הגס מודלק מאוד, הרופא עשוי לבצע בדיקה זו במקום בדיקת קולונוסקופיה מלאה.

בדיקות דימות

צילום רנטגן – אם למטופל יש תסמינים חמורים, הרופא עשוי להשתמש בצילום רנטגן של אזור הבטן כדי לשלול סיבוכים חמורים, כגון נקב או חסימה של המעי גס.

בדיקת CT – ניתן לבצע בדיקת CT של הבטן והאגן אם הרופא חושד בסיבוך מקוליטיס כיבית. בדיקת CT עשויה גם לגלות עד כמה נרחבת הדלקת במעי הגס.

CTE ו-MRE (בדיקות אנטרוגרפיה) – הרופא עשוי להמליץ ​​על אחת מהבדיקות הלא פולשניות הללו אם הוא רוצה לשלול דלקת במעי הדק. בדיקות אלו רגישות יותר למציאת דלקת במעי מאשר בדיקות הדמיה קונבנציונליות. MRE היא אלטרנטיבה נטולת קרינה שכן מדובר בבדיקת תהודה מגנטית (MRI).

מהו הטיפול בקוליטיס כיבית?

טיפול במחלה כולל בדרך כלל טיפול תרופתי או ניתוח. מספר קבוצות של תרופות עשויות להיות יעילות לטיפול בקוליטיס כיבית והסוג שיינתן תלוי בחומרת המחלה.

צפו בד"ר עדי להט מסבירה בראיון לתוכנית "סטטוסקופ" ברשת 13 על איך מטפלים במחלת קוליטיס כיבית

תרופות שעובדות טוב עבור אנשים מסוימים עשויות שלא לעבוד עבור אחרים, ולכן יכול לקחת זמן עד למציאת תרופה שתעזור למטופל. בנוסף, מכיוון שלחלק מהתרופות יש תופעות לוואי חמורות, יש צורך לשקול את היתרונות והסיכונים של כל טיפול.

תרופות אנטי דלקתיות

תרופות נוגדות דלקת הן לרוב הצעד הראשון בטיפול בקוליטיס כיבית והן מתאימות לרוב האנשים הסובלים מהמחלה.

תרופות אלו כוללות:

5- aminosalicylates – דוגמאות לסוג זה של תרופות כוללות סולפסלאזין (סלזופירין) ומזאלאמין (רפסל, אסאקול). התרופה שתיבחר ודרך המתן (דרך הפה, חוקן או נרות) תלויות באזור המעי הגס שנפגע.

קורטיקוסטרואידים – תרופות אלו, הכוללות פרדניזון ובודזון, שמורות בדרך כלל לקוליטיס כיבית בינונית עד קשה שאינה מגיבה לטיפולים אחרים. בשל תופעות הלוואי, לרוב הן אינן ניתנות לטווח ארוך.

תרופות המדכאות את מערכת החיסון

תרופות אלו גם מפחיתות דלקת, אך הן עושות זאת על ידי דיכוי תגובת מערכת החיסון המתחילה את תהליך הדלקת. עבור אנשים מסוימים, שילוב של תרופות אלו עובד טוב יותר מתרופה אחת בלבד.

תרופות מדכאות חיסון כוללות:

אזתיופרין (אימורן) ומרקפטופורין (פורינטול) – תרופות אלה הן התרופות מדכאות החיסון הנפוצות ביותר לטיפול במחלות מעי דלקתיות. נטילתם מחייבת מעקב הדוק אחר בדיקות דם כדי לנטר תופעות לוואי, כולל פגיעות אפשריות בכבד ובלבלב.

ציקלוספורין (סנדימיון, ניאורל) – תרופה זו שמורה בדרך כלל לאנשים שלא הגיבו היטב לתרופות אחרות. לציקלוספורין פוטנציאל לתופעות לוואי חמורות והיא אינה מיועדת לשימוש ארוך טווח.

תרופות ביולוגיות

סוג טיפולים זה מכוון לחלבונים המיוצרים על ידי מערכת החיסון.

סוגי תרופות ביולוגים המשמשים לטיפול בקוליטיס כיבית כוללים:

מעכבי TNF alpha –  אינפליקסימאב (רמיקד), אדאלימומאב (הומירה) וגולימומאב (סימפוני), תרופות אלו פועלות על ידי נטרול חלבון המיוצר על ידי המערכת החיסונית. הן מיועדות לאנשים עם קוליטיס כיבית קשה שאינם מגיבים או אינם יכולים לסבול טיפולים אחרים.

ודוליזומאב (אנטיביו) – תרופה זו מאושרת לטיפול במחלה לאנשים שאינם מגיבים לטיפול או שאינם יכולים לסבול טיפולים אחרים. היא עובדת על ידי חסימת תאים דלקתיים מלהגיע לאתר הדלקת.

אוסטקינומאב (סטלרה) – תרופה זו מאושרת לטיפול בקוליטיס כיבית לאנשים שאינם מגיבים לטיפול או שאינם יכולים לסבול טיפולים אחרים. היא עובדת על ידי חסימת חלבון מסוים הגורם לדלקת.

טופסיטיניב (קסלג׳נז) – תרופה מסוג "מולקולה קטנה" (small molecule) הפועלת על ידי עצירת תהליך הדלקת. טופסיטיניב יעילה כאשר טיפולים אחרים לא עובדים. תופעות הלוואי העיקריות כוללות את סיכון המוגבר לשלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) וקרישי דם.

מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הוציא לאחרונה אזהרה לגבי טופסיטיניב, וקבע כי מחקרים ראשוניים מראים סיכון מוגבר לבעיות חמורות הקשורות ללב ולסרטן מנטילת תרופה זו.

תרופות אחרות

יתכן שהמטופל יזדקק לתרופות נוספות לטיפול בתסמינים ספציפיים של המחלה. יש להתייעץ תמיד עם הרופא לפני שימוש בתרופות ללא מרשם.

הרופא עשוי להמליץ ​​על אחד או יותר מהתרופות הבאות:

תרופות נגד שלשול – לשלשול חמור, לופרמיד (אימודיום) עשוי להיות יעיל. יש להשתמש בתרופות נגד שלשול בזהירות רבה ולאחר שיחה עם הרופא, מכיוון שהן עשויות להגביר את הסיכון למגה קולון טוקסי.

משככי כאבים – לכאבים קלים, הרופא שלך עשוי להמליץ ​​על פרצטמול (אקמול), אך לא על איבופרופן (נורופון, אדוויל) שכן תרופות מסוג זה עלולות להחמיר את התסמינים ולהחמיר את המחלה.

תרופות נוגדות עוויתות – לפעמים הרופא ירשום תרופות נגד עוויתות שיעזרו בהתכווצויות בטן.

תוספי ברזל – מטופל הסובל מדימום כרוני עלול לפתח אנמיה של חוסר ברזל ולהזדקק לתוספי ברזל.

מהם הטיפולים הניתוחיים לקוליטיס כיבית?

ניתוח יכול לטפל בקוליטיס כיבית וכרוך בהסרת המעי הגס והרקטום (פרוקטוקולקטומיה). ברוב המקרים מדובר בהליך הנקרא השקה איליואנאלית (J pouch). הליך זה מבטל את הצורך ללבוש שקית לאיסוף צואה (סטומה).

המנתח בונה פאוץ׳ מקצה המעי הדק ואותו פאוץ׳ מחובר ישירות לפי הטבעת ומאפשרת להוציא צואה באופן רגיל יחסית. בחלק מהמקרים פאוץ׳ אינו אפשרי ובמקום זאת, המנתח יוצר פתח קבוע בבטן (סטומה) דרכו מועברת הצואה לאיסוף בשקית צמודה.

מקורות: MayoClinic | NHS | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

האם קוליטיס כיבית היא מחלה שפוגעת יותר בגברים או בנשים?

האם חולי קוליטיס כיבית צריכים לעבור מעקב אחר סרטן?

מה ניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס?

האם קוליטיס כיבית היא מחלה מדבקת?

האם ניתן למנוע קוליטיס כיבית?