גאוט (שיגדון)

גאוט (שיגדון) היא צורה שכיחה ומורכבת של דלקת מפרקים שיכולה להשפיע על כל אחד. היא מאופיינת בהתקפים פתאומיים וקשים של כאב, נפיחות, אדמומיות ורגישות במפרק אחד או יותר, לרוב בבוהן.

התקף של שיגדון יכול להתרחש בפתאומיות, ולעיתים קרובות הכאב יכול להעיר משינה בתחושה שהבוהן הגדולה בוערת והמפרק המעורב ירגיש חם, נפוח ורגיש. תסמיני שיגדון עשויים להופיע ולחלוף, אך ישנן דרכים לנהל את התסמינים ולמנוע התקפים.

מהם התסמינים של שיגדון?

הסימנים והתסמינים של שיגדון מופיעים כמעט תמיד בפתאומיות ולעתים קרובות בלילה. הם כוללים:

כאבי מפרקים עזים – שיגדון בדרך כלל משפיע על הבוהן הגדולה ברגל, אך הוא יכול להופיע בכל מפרק. מפרקים אחרים שנוטים להיפגע במחלה כוללים את הקרסוליים, הברכיים, המרפקים, פרקי הידיים והאצבעות. ברוב המקרים הכאב יהיה החמור ביותר ב-4-12 השעות הראשונות לאחר תחילת ההתקף.

אי נוחות מתמשכת – לאחר שהכאב הקשה חולף, אי נוחות מסוימת במפרקים עשויה להימשך בין מספר ימים למספר שבועות. התקפים מאוחרים יותר עשויות להימשך זמן רב יותר ולהשפיע על יותר מפרקים.

דלקת ואדמומיות – המפרק או המפרקים הנגועים הופכים נפוחים, רגישים, חמים ואדומים.

טווח תנועה מוגבל – עם התקדמות השיגדון, ייתכן שהמטופל לא יוכל להזיז את המפרקים שלו כרגיל.

מתי יש לפנות לרופא?

אם מופיע כאב פתאומי ועז במפרק, יש לפנות לרופא. שיגדון שאינו מטופל עלול להוביל להחמרת הכאב ולנזק למפרקים. יש לפנות מיד לטיפול רפואי אם יש מופיע חום והמפרק חם ומודלק, מה שיכול להוות סימן לזיהום.

מהם הגורמים לשיגדון?

שיגדון מתרחש כאשר גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) מצטברים במפרקים, מה שגורם לדלקת וכאב עז של התקף שיגדון. גבישי חומצת שתן יכולים להיווצר כאשר יש בדם רמות גבוהות של חומצת שתן, מצב הקרוי "היפראוריצמיה". הגוף מייצר חומצת שתן כאשר הוא מפרק פורינים – חומרים שנמצאים באופן טבעי בגוף.

פורינים נמצאים גם במזונות מסוימים, כמו בשר אדום, פירות ים ודגים מסוימים (סרדינים, טונה, אנשובי). משקאות אלכוהוליים (במיוחד בירה) ומשקאות ממותקים בסוכר פירות (פרוקטוז) מעלים גם הם את רמות חומצת השתן בדם.

בדרך כלל, חומצת שתן מתמוססת בדם ועוברת דרך הכליות לשתן אבל לפעמים הגוף מייצר יותר מדי חומצת שתן או שהכליות מפרישות מעט מדי ממנה לשתן. כאשר זה קורה, חומצת השתן יכולה להצטבר וליצור גבישים חדים דמויי מחטים העשויים לשקוע במפרקים או ברקמה הסובבת אותם וגורמים לכאב, דלקת ונפיחות.

מהם גורמי סיכון לשיגדון?

לאדם יש סיכוי גבוה יותר לפתח שיגדון אם יש לו רמות גבוהות של חומצת שתן בדם.

גורמים המגבירים את רמת חומצת השתן בדם כוללים:

תזונה – תזונה עשירה בבשר אדום ופירות ים ושתיית משקאות ממותקים מעלים את רמות חומצת השתן בדם, מה שמגדיל את הסיכון לפתח שיגדון. צריכת אלכוהול, במיוחד של בירה, מגבירה גם היא את הסיכון.

משקל – גופו של אדם הסובל מעודף משקל מייצר יותר חומצת שתן והכליות מתקשות יותר להפריש אותה לשתן.

מצבים רפואיים – מחלות ומצבים מסוימים מגבירים את הסיכון לשיגדון. אלה כוללים יתר לחץ דם לא מטופל ומצבים כרוניים כמו סוכרת, השמנת יתר, תסמונת מטבולית, מחלות לב וכליות, תת פעילות בלוטת התריס, סוגים מסוימים של סרטן ופסוריאזיס.

תרופות מסוימות – אספירין במינון נמוך ומספר תרופות המשמשות להורדת לחץ דם – כולל משתנים מסוג תיאזיד (דיזותיאזיד), מעכבי האנזים ACE (אנלדקס, טריטייס) וחוסמי בטא (קרדילוק, נורמיטן) – יכולים גם הם להעלות את רמות חומצת השתן. כך גם השימוש בתרופות נגד דחיית שתל שניתנות לאנשים שעברו השתלת איברים.

היסטוריה משפחתית של שיגדון – אם לבני משפחה אחרים היה או יש שיגדון, יש סיכוי גבוה יותר לפתח את המחלה.

גיל ומין – שיגדון מופיע לעיתים קרובות יותר אצל גברים, בעיקר מכיוון שנשים נוטות להיות בעלות רמות נמוכות יותר של חומצת שתן. אולם, לאחר גיל המעבר, רמות חומצת השתן אצל נשים מתקרבות לרמות אצל גברים. גברים נוטים יותר לפתח שיגדון מוקדם יותר, בדרך כלל בין הגילאים 30 ל-50, ואילו נשים בדרך כלל מפתחות סימנים ותסמינים לאחר גיל המעבר.

ניתוח או טראומה – ניתוח או טראומה עלולים לעורר התקף שיגדון. אצל אנשים מסוימים, קבלת חיסון עלולה לגרום להתלקחות המחלה.

האם קיימים סיבוכים כלשהם לשיגדון?

אנשים עם שיגדון יכולים לפתח מצבים חמורים יותר, כגון:

שיגדון כרוני – אנשים מסוימים עשויים לחוות התקפים מספר פעמים בשנה, בעוד שאחרים עשויים לא לחוות שוב סימנים ותסמינים של שיגדון לאחר ההתקף הראשון. תרופות עשויות לסייע במניעת התקפים אצל אנשים עם שיגדון כרוני. אם המחלה אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לשחיקה ולהרס של המפרק.

שיגדון פרוגרסיבי – שיגדון שלא טופל עלול לגרום להיווצרות משקעים של גבישי חומצת שתן מתחת לעור, הנראים כגושים ונקראים טופי (Tophi). טופי יכול להתפתח בכמה אזורים, כמו אצבעות הידיים, הרגליים, המרפקים או בגידים (גיד אכילס לדוגמא). טופי בדרך כלל אינם כואבים, אך הם יכולים להיות נפוחים ורגישים במהלך התקפים.

אבנים בכליות – גבישי חומצת שתן עלולים להתאסף בדרכי השתן של אנשים עם שיגדון, ולגרום לאבנים בכליות. תרופות יכולות לעזור להפחית את הסיכון לאבנים בכליות.

כיצד מאבחנים שיגדון?

רופאים בדרך כלל מאבחנים שיגדון על סמך התסמינים של המטופל ומראה המפרק הפגוע.

בדיקות שיעזרו לאבחון שיגדון עשויות לכלול:

בדיקת נוזל מפרקי – הרופא עשוי להשתמש במחט כדי לשאוב נוזלים מהמפרק הכואב על מנת לזהות גבישי חומצת שתן שעשויים להיראות כאשר הנוזל נבדק במיקרוסקופ.

בדיקת דם – הרופא עשוי להמליץ ​​על בדיקת דם למדידת רמות חומצת השתן בדם. עם זאת, תוצאות בדיקות הדם יכולות להטעות שכן יש אנשים עם רמות גבוהות של חומצת שתן שלא סובלים משיגדון. לעומת זאת, יש אנשים עם תסמינים של שיגדון, אך אין להם רמות גבוהות של חומצת שתן בדם.

צילום רנטגן – צילום רנטגן של המפרק יכול לעזור לשלול גורמים אחרים לדלקת.

אולטרסאונד – בדיקה זו משתמשת בגלי קול לזיהוי גבישים במפרקים או בטופי.

מהו הטיפול בשיגדון?

קיימים שני סוגים עיקריים של תרופות לטיפול בשיגדון ושני הסוגים מכוונים לטיפול בשתי בעיות שונות. הסוג הראשון מסייע בהפחתת הדלקת והכאב הקשורים להתקפים והסוג השני מיועד למנוע את סיבוכי המחלה על ידי הורדת רמת חומצת השתן בדם. סוג התרופות המתאים למטופל תלוי בתדירות ובחומרת התסמינים שלו וברקע הרפואי.

תרופות לטיפול בהתקפי גאוט

תרופות המשמשות לטיפול בהתקפי שיגדון ומניעת התקפים בעתיד כוללים:

תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) – כוללות אפשרויות ללא מרשם כגון איבופרופן, נורופן ואדוויל וכן תרופות חזקות יותר כמו סלקוקסיב (סלקוקס) ואינדומתצין (אינדומד). לתרופות אלו תופעות לוואי אפשריות כמו כאבי בטן, דימום וכיבים במערכת העיכול העליונה.

קולכיצין – תרופה אנטי דלקתית המפחיתה ביעילות כאבי שיגדון. יעילות התרופה עשויה להתקזז עם תופעות לוואי כמו בחילות, הקאות ושלשולים.

קורטיקוסטרואידים – תרופות סטרואידליות, כמו פרדניזון, עשויות לשלוט בדלקת הנגרמת משיגדון ובכאבים. סטרואידים עשויים להיות בצורת כדור, או שהם יכולים להיות מוזרקים ישירות למפרק. תופעות לוואי של סטרואידים עשויות לכלול שינויים במצב הרוח, עלייה ברמות הסוכר בדם ולחץ דם גבוה.

תרופות למניעת סיבוכי גאוט

אם אדם חווה מספר התקפי שיגדון בכל שנה, או אם ההתקפים תכופים פחות אך כואבים במיוחד, הרופא עשוי להמליץ ​​על תרופות כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים הקשורים למחלה.

אם כבר יש עדויות לפגיעה בצילומי רנטגן של המפרק, או שיש טופי, מחלת כליות כרונית או אבנים בכליות, ניתן להמליץ ​​על תרופות להורדת רמת חומצת השתן בגוף:

תרופות החוסמות את ייצור חומצת השתן – כגון אלופורינול (אלוריל) ופבוקסוסטט (פבוריק) מסייעות בהגבלת כמות חומצת השתן שהגוף מייצר. תופעות לוואי של אלוריל כוללות חום, פריחה, דלקת בכבד והפרעות בכליות. תופעות הלוואי של פבוריק כוללות פריחה, בחילות, פגיעה בתפקודי כבד וכן היא עלולה להגביר את הסיכון למוות ממחלת לב.

תרופות המשפרות את פינוי חומצת השתן – תרופות כגון פרובנציד (בנמיד) עוזרות לשפר את יכולת הכליות לפנות חומצת שתן מהדם. תופעות הלוואי כוללות פריחה, כאבי בטן ואבנים בכליות.

כיצד ניתן להפחית את רמות חומצת השתן בגוף באופן עצמאי?

שינויים באורחות החיים עשויים לעזור להוריד את רמות חומצת השתן בדם ולהקטין את הסיכוי להתקפי שיגדון חוזרים:

הגבלת צריכת מזונות עשירים בפורין – ניתן להגביל את מקור חומצת השתן בתזונה. מאכלים עתירי פורין כוללים כמה סוגים של בשר, פירות ים וירקות. כל המאכלים הללו מתפרקים לחומצת שתן כאשר הם מתעכלים. יש להימנע או לצמצם את צריכת המזונות הבאים:

• בשר איברים פנימיים (כבד למשל)
• בשר הודו
• דגים ופירות ים
• בשר אדום
• בשר כבש
• כרובית
• אפונה ירוקה
• שעועית
• פטריות

הימנעות מסוכר – בעוד שחומצת השתן קשורה בדרך כלל למזונות עשירים בחלבון, מחקרים שנעשו לאחרונה מראים כי סוכר עשוי להיות גם כן גורם סיכון פוטנציאלי לשיגדון.

פרוקטוז הוא סוג נפוץ של סוכר פשוט הנמצא במזונות מעובדים וחוקרים מצאו כי סוג זה של סוכר יכול להוביל לרמות גבוהות של חומצת שתן.

חשוב במיוחד להימנע ממשקאות ממותקים המכילים כמות גבוהה של פרוקטוז בדרך כלל.

שתיית מים מרובה – שתייה מרובה של נוזלים עוזרת לכליות לשטוף את חומצת השתן מהר יותר.

הימנעות מאלכוהול – שתיית אלכוהול עלולה לגרום להעלאת ריכוז חומצת השתן מכיוון שעל הכליות לסנן תחילה את תוצרי הפירוק של האלכוהול במקום את חומצת שתן ופסולת אחרת.

ירידה במשקל – מלבד התזונה עצמה, משקל עודף יכול להעלות את רמות חומצת השתן מכיוון שתאי שומן מייצרים יותר חומצת שתן מאשר תאי שריר. בנוסף, נשיאת משקל עודף מקשה על הכליות לסנן את חומצת השתן.

איזון רמות האינסולין – יש לבדוק את רמת הסוכר בדם בבדיקות שגרתיות. מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 עשויים להיות בעלי רמות אינסולין גבוהות מדי בזרם הדם. הורמון זה הכרחי כדי להעביר סוכר מהדם לתאים.

עם זאת, רמות גבוהות מדי של אינסולין יכולות להוביל לעודף חומצת שתן בגוף, כמו גם לעלייה במשקל. אנשים הסובלים ממצב הנקרא טרום סוכרת עשויים להיות בעלי רמות אינסולין גבוהות וסיכון גבוה יותר לסוכרת מסוג 2.

הוספת סיבים לתזונה – אכילת סיבים תזונתיים תסייע לגוף להיפטר מחומצת השתן.

כמו כן, סיבים תזונתיים יכולים גם לסייע באיזון רמות הסוכר והאינסולין בדם והם גם נוטים להגביר את רמת השובע, ומסייעים בהורדת הסיכון לאכילת יתר.

יש להוסיף לפחות 5-10 גרם סיבים מסיסים ביום עם מזונות כגון פירות, ירקות, שיבולת שועל, אגוזים.

בדיקת התרופות והתוספים – תרופות ותוספים מסוימים יכולים גם לגרום להצטברות חומצת שתן בדם. אלו כוללים בין היתר אספירין, ויטמין B3 (ניאצין), תרופות משתנות ותרופות המדכאות את מערכת החיסון.

אם קיים צורך לקחת אחת מהתרופות האלה ובמקביל ישנן רמות גבוהות של חומצת שתן בדם, הרופא יכול לנסות למצוא אלטרנטיבה טובה יותר.

מקורות: HealthLine |  MayoClinic | NHS

שאלות ותשובות בנושא

האם ניתן לטפל בשיגדון בניתוח?

האם שיגדון היא מחלה תורשתית?

האם שיגדון היא מחלה כואבת?

מה הקשר בין שיגדון ואלכוהול?

מה זה שיגדון מדומה?