קרע בגיד אכילס

קרע בגיד אכילס הוא פציעה שמשפיעה על חלקה האחורי של הרגל התחתונה, ומתרחשת בעיקר בקרב אנשים העוסקים בפעילות גופנית, בפרט בכאלה שעושים זאת באופן חובבני.

גיד האכילס הוא מיתר סיבי חזק המחבר את השרירים בחלקה האחורי של השוק לעצם העקב (קלקנאוס – Calcaneus), ובמידה והוא נמתח יתר על המידה, הוא עלול להיקרע לחלוטין או רק בצורה חלקית. בעת הקרע עשוי להישמע קול מסויים (נקישה) ולאחריו להופיע כאב חד בחלק האחורי של הקרסול והרגל התחתונה, שסביר שישפיע על יכולת ההליכה. הטיפול האפשרי כולל בדרך כלל טיפול שמרני או הליך ניתוחי.

מהו גיד אכילס?

גיד האכילס הוא הגיד העבה והחזק ביותר בגוף, הממוקם בחלקה האחורי של הרגל, ממש מעל העקב. הוא מחבר את שרירי הסובך (הנקראים גם שרירי התאומים, הגסטרוקנמיוס – Gastrocnemius) והסולאוס (Soleus) בשוק לעצם העקב (קלקנאוס – Calcaneus). הגיד מעביר כוחות מהשרירים לכף הרגל, וכך מאפשר לה "לדחוף" את הקרקע בזמן הליכה, ריצה או קפיצה. למרות שגיד האכילס הוא הגיד החזק ביותר בגוף, הוא בעל סיכון קטן אך ממשי לפגיעה.

פציעות נפוצות בגיד האכילס כוללות דלקת, שעלולה להתפתח עקב שימוש יתר, שינוי בפעילות או עלייה פתאומית ברמת הפעילות, או סיבות אנטומיות אחרות. מצב זה גורם בדרך כלל לכאב ונפיחות בחלק העיקרי של הגיד או במקום בו הגיד נצמד לעצם העקב. עם זאת, הפציעה החריפה ביותר בגיד האכילס היא קרע, המתרחש לרוב בקרב מבוגרים בעשור השלישי עד החמישי לחייהם, וגורם לכאבים ולנכות משמעותיים. בחלק מהמקרים (20-25%) הפציעה מאובחנת בטעות כנקע בקרסול.

מהי השכיחות של קרע בגיד האכילס?

מחקרים עדכניים מדווחים כי פציעה זו נפוצה יותר בגברים וכי שיעור היארעות הקרעים בגיד האכילס הינם 18 לכל 100,000 איש מדי שנה. עם זאת, בקרב אוכלוסיות אשר עוסקות בספורט באופן תדיר, שיעור ההיארעות של קרע בגיד האכילס נע בין 6% ל- 18% (7-18% בקרב רצים, 9% בקרב רקדנים, 5% בקרב מתעמלים, 2% בקרב שחקני טניס).

מהם הגורמים וגורמי הסיכון לקרע בגיד האכילס?

גיד האכילס מסייע בתנועת כף הרגל כלפי מטה, ומאפשר את "דחיפת" הקרקע תוך כדי הליכה, כך הוא בא לידי ביטוי בכל צעד וצעד מבלי לשים לב.

הקרע מתרחש בדרך כלל בחלק המרוחק כ- 6 ס"מ מהנקודה בה הגיד מתחבר לעצם העקב, וזאת משום שזרימת הדם אליו ירודה, מה שגם יכול לפגוע ביכולת ההחלמה.

הקרעים נגרמים לרוב בעקבות עלייה פתאומית בלחץ על גיד האכילס. דוגמאות נפוצות כוללות:

• הגברת עוצמת הפעילות הגופנית, במיוחד בענפי ספורט הכוללים קפיצה.
• שימוש יתר בשרירי הרגליים מבלי לבצע תרגילי חימום והרפיה איכותיים.
• נפילה מגובה.

ישנם גורמים שיכולים להגביר את הסיכון לקרע בגיד האכילס. אלו כוללים:

• גיל – כאמור, קרע בגיד האכילס נפוץ יותר בקרב אנשים בעשור השלישי עד החמישי לחייהם.
• מִין – סבירות גבוהה יותר לקרע בגיד האכילס קיימת בקרב הגברים לעומת הנשים.
• ספורט פנאי – פציעות בגיד האכילס מתרחשות יותר באוכלוסייה העוסקת בספורט הכולל ריצה, קפיצה ותנועה זריזה – כגון כדורגל, כדורסל וטניס.
• זריקות סטרואידים – רופאים לעיתים מזריקים סטרואידים למפרק הקרסול בכדי להפחית כאב ודלקת, עם זאת, חומרים אלו עלולים להחליש גידים סמוכים ולגרום לקרעים בגיד האכילס.
• אנטיביוטיקה – אנטיביוטיקה מסוג פלורוקווינולון מגבירה את הסיכון לקרע בגיד האכילס.
• עודף משקל – משקל יתר יכול להעמיס על הרגל התחתונה ולהגדיל את הסיכון לקרע בגיד.

מהם התסמינים של קרע בגדי האכילס?

ישנם מקרים בהם לא מופיעים תסמינים בעקבות קרע בגיד האכילס, אך רוב האנשים סובלים מהתסמינים הבאים:

• כאב קל עד כאב חמור.
• נפיחות באזור העקב.
• חוסר יכולת לכופף את כף הרגל כלפי מטה או "לדחוף" את הקרקע בזמן הליכה.
• חוסר יכולת לעמוד על בהונות הרגל הפגועה.
• הופעת צליל נקישה כאשר הקרע מתרחש.

כיצד ניתן לאבחן קרע בגיד האכילס?

עם עליית החשד בקרע בגיד יבצע הרופא בדיקה גופנית, בדגש על הרגל התחתונה. ייתכן והרופא יוכל להרגיש את הקרע בידיו במידה ומדובר בקרע מלא. במהלך הבדיקה הרופא עשוי לבקש מהמטופל לכרוע ברך על כיסא או לשכב על הבטן כאשר הרגליים מונחות מחוץ למיטה, וללחוץ את שריר השוק כדי לראות אם כף הרגל מתכופפת בצורה תקינה.

במקרה בו הרופא חושד בקריעה של הגיד הוא יבקש מהמטופל לבצע הדמיה כגון אולטרסאונד או MRI. בדיקות אינן כרוכות בכאב ומאפשרות קבלת תמונות של רקמות הגוף.

מהן האופציות הטיפוליות לקרע בגיד האכילס?

הטיפול בקרע בגיד האכילס תלוי לרוב בגיל המטופל, ברמת הפעילות ובחומרת הפציעה. באופן כללי, מטופלים צעירים ופעילים יותר, במיוחד ספורטאים, נוטים לבחור בטיפול ניתוחי לתיקון גיד שנקרע לחלוטין, בעוד אנשים מבוגרים נוטים יותר לבחור בטיפול שמרני. יש לציין כי מחקרים אחרונים הראו יעילות שווה למדי בין הטיפול הניתוחי לטיפול השמרני.

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

גישה זו כוללת בדרך כלל:

• קיבוע הגיד
• הנחת קרח על האזור הפגוע
• נטילת משככי כאבים
• הימנעות מתנועת הקרסול למשך מספר שבועות (מומלץ ללכת עם מגף הליכה או גבס).

טיפול שמרני מונע את הסיכונים הכרוכים בניתוח, כגון זיהום, עם זאת, הוא עלול להגביר את הסיכויים לקרע חוזר כך שההחלמה יכולה להימשך זמן רב יותר. עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על תוצאות חיוביות באנשים שטופלו בצורה שמרנית כאשר הם מבצעים שיקום איכותי שכולל נשיאת משקלים בהדרגה בשלב מוקדם.

טיפול ניתוחי

ההליך כולל בדרך כלל ביצוע חתך בחלקה האחורי של הרגל התחתונה ותפירת הגיד הקרוע. בהתאם למצב הרקמה הפגועה, התיקון עשוי להיות מחוזק בגידים אחרים באזור. סיבוכים כתוצאה מהניתוח יכולים לכלול זיהום ונזק עצבי. יש לציין כי ניתוח זעיר פולשני (כזה שאינו כולל פתיחה כירורגית של האזור הפגוע וחשיפתו לסביבה החיצונית, אלא עושה שימוש במצלמות קטנות וכלים זעירים) מפחית את שיעורי הזיהום בהשוואה לניתוח בהליך פתוח.

שיקום לאחר קרע בגיד האכילס

בכל אחד מסוגי הטיפולים יידרש המטופל לבצע תרגילי פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הרגליים וגיד האכילס. רוב המטופלים חוזרים לרמת הפעילות הרגילה לאחר ארבעה עד שישה חודשים, אך ישנה חשיבות רבה להמשך אימוני הכוח והיציבות גם לאחר תקופה זו מכיוון שבעיות מסוימות יכולות להימשך עד שנה.

ישנם סוגים שונים של שיקום, וביניהם שיקום פונקציונלי המתמקד בתיאום של חלקי הגוף השונים ואופן התנועה.

כיצד ניתן למנוע קרע בגיד האכילס?

כדי להפחית את הסיכוי לפציעות בגיד האכילס ובין היתר לקרע בגיד, מומלץ לנהוג לפי ההמלצות הבאות:

מתיחת וחיזוק שרירי השוקיים – מומלץ למתוח את שרירי השוק עד שתופיע תחושת משיכה ניכרת (אך לא כאב). מתיחות ותרגילים נכונים ואיכותיים לחיזוק השוקיים עשויים לעזור לשריר ולגיד להיות עמידים בפני פציעה.

שינוי הפעילות הגופנית – ישנם ענפי ספורט הכרוכים בסיכון נמוך לקרע בגיד האכילס. ענפי ספורט אלו כוללים הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה ועוד. מומלץ להימנע מפעילויות הגורמות ללחץ מוגזם על גידי האכילס, כגון קפיצה.

בחירת משטחי ריצה בקפידה – מומלץ להימנע או להגביל ריצה על משטחים קשים או חלקלקים.

ביגוד – מומלץ להתלבש כראוי לאימונים במזג אוויר קר, ולנעול נעלי ספורט מתאימות עם ריפוד איכותי בעקבים.

הגברת עוצמת האימונים בהדרגה – פציעות בגיד האכילס מתרחשות בדרך כלל לאחר עלייה פתאומית בעצימות האימונים, ולכן מומלץ להגביר את העצימות בהדרגה המותאמת באופן אישי למתעמל. לדוגמה, מומלץ להגדיל את מרחק הריצה ותדירות האימונים עד 10% מדי שבוע.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא אורתופדיה

שאלות ותשובות בנושא

מהם הסיכונים בניתוח לתיקון גיד האכילס?

האם ניתן לחזור לפעילות גופנית לאחר קרע בגיד האכילס?

האם ניתן ללכת עם קרע בגיד האכילס?

מתי מומלץ לפנות לייעוץ רפואי בעקבות פציעה ברגל?

מהם הקטגוריות המשניות לקרע בגיד האכילס?