פטריה בכף הרגל

פטריה בכף הרגל (tinea pedis) היא זיהום עור פטרייתי שמתחיל בדרך כלל בין אצבעות הרגליים. היא מופיעה בדרך כלל אצל אנשים שכפות רגליהם מזיעות מאוד כשהם נועלים נעליים צמודות.

הסימנים והתסמינים של פטריה בכף הרגל כוללים פריחה מגרדת וקשקשים. המצב מדבק ויכול להתפשט באמצעות רצפות מזוהמות, מגבות או בגדים. פטריה ברגל קשורה קשר הדוק לזיהומים פטרייתיים אחרים כמו גזזת ופטריה במפשעה. ניתן לטפל בתרופות נגד פטריות, אך לעתים קרובות הזיהום חוזר.

מהם התסמינים של פטריה בכף הרגל?

פטריה בכף הרגל יכולה להופיע על כף רגל אחת או על שתיהן. ישנם סוגים שונים. אבל בכל סוג, סביר להניח שיופיעו:

• פריחה אדומה מגרדת וקשקשת בין אצבעות הרגליים
• שלפוחיות קטנות ואדומות (בדרך כלל על הסוליות או בין אצבעות הרגליים)
• יובש מתמשך וקשקשים בסוליות ובמעלה צדי כף הרגל
• כיבים או פצעים שמפרישים נוזלים, מריחים רע ונראים אדומים

במאמר זה נלמד על:

• התסמינים של פטריה בכף הרגל
• מתי יש לפנות לרופא
• הגורמים לפטריה בכף הרגל
• הצעדים למניעת התפתחות של פטריה בכף הרגל
• סוגים של פטריה בכף הרגל
• כיצד מאבחנים פטריה
• פטריה בכף הרגל אצל סוכרתיים
• פטרת אצל ספורטאים וחיילים
• פטרת רגליים בגיל השלישי
• פטריות לפי אזור ומאפיינים
• הטיפול בפטריה בכף הרגל
• תרופות ביתיות לטיפול בפטריה בכף הרגל
• אורך הטיפול בפטריה בכף הרגל

מתי יש לפנות לרופא?

אם קיימת פריחה בכף הרגל שלא משתפרת תוך שבועיים מתחילת הטיפול העצמי עם תכשיר אנטי פטרייתי ללא מרשם, יש לפנות לרופא. אם יש למטופל גם סוכרת, יש לפנות לרופא אם קיים חשד בפטריה בכף הרגל. יש לפנות לרופא אם יש מופיעים סימנים של זיהום – נפיחות של האזור הפגוע, מוגלה או חום.

מהם הגורמים לפטריה בכף הרגל?

רוב המקרים של פטריה בכף הרגל נגרמים על ידי מגוון פטריות השייכות כולן לקבוצה הנקראת דרמטופיטים, הגורמת גם לפטריה במפשעה ולגזזת (פטריה בקרקפת). הפטריות משגשגות בסביבות סגורות, חמות ולחות וניזונות מקראטין, חלבון שנמצא בשיער, בציפורניים ובעור. לעתים רחוקות, פטריה בכף הרגל יכולה להיגרם לא על ידי דרמטופיטים, אלא על ידי פטריות מסוג שמרים, כמו קנדידה.

פטריה בכף הרגל מדבקת בקלות ויכולה להתפשט באמצעות מגע ישיר עם הזיהום ועל ידי חלקיקי עור שנותרו על מגבות, נעליים או רצפות. אדם המבלה זמן רב בחדר כושר או בבריכות שחייה ציבוריות, סביר יותר שיידבק.

הליכה יחפה עלולה להגביר את הסיכון להידבק בפטריה בכף הרגל. הסיכון להידבק גם יכול להיות תלוי ברגישות. לדוגמה, אנשים עם מערכת חיסון לקויה או סוכרת נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהום אם יש להם חתך פתוח או כאב ברגליהם.

אילו צעדים ניתן לנקוט כדי למנוע התפתחות של פטריה בכף הרגל?

צעדים אלה יכולים לעזור למנוע התפתחות של פטריה בכף הרגל או להימנע מהפצתה לאחרים:

לתת לרגליים להתאוורר – כאשר הדבר אפשרי,  עדיף לנעול סנדלים כדי לתת לרגליים להתאוורר כמה שיותר.

לשטוף את הרגליים מדי יום – יש לשטוף במים חמימים וסבון, ולייבש היטב את כפות הרגליים, במיוחד בין אצבעות הרגליים.

למרוח אבקת טלק או אבקה אנטי פטרייתית על כפות הרגליים לאחר הייבוש על מנת לספוג לחות.

להחליף גרביים באופן קבוע – יש להחליף גרביים לפחות פעם ואף לעתים קרובות יותר אם הרגליים ממש מזיעות.

בחירת הבד – סיבים טבעיים כמו כותנה או צמר נוטים להחזיק לחות ליד כף הרגל. כאמור, הפטריות שגורמות לזיהום בכף הרגל אוהבות לחיות במקומות לחים. גרביים מסיבים סינתטיים מועדפים למניעת פטריה בכף הרגל בגלל נידוף טובה יותר של לחות הרחק מכפות הרגליים.

זוגות נעליים חלופיים – יש להשתמש בנעליים שונות מיום ליום. זה נותן לנעליים זמן להתייבש לאחר כל שימוש.

הגנה על הרגליים במקומות ציבוריים – לנעול סנדלים או נעליים אטומות למים סביב בריכות ציבוריות, מקלחות וחדרי הלבשה.

מודעות לגורמי הסיכון להתפשטות הזיהום – אם גרים עם אנשים אחרים, אין לחלוק נעליים או מצעים ומגבות לא מכובסים.

כביסה – יש לכבס את הגרביים, המצעים והמגבות במים חמים.

אילו סוגים של פטריה בכף הרגל קיימים?

התסמינים המדויקים של פטריה בכף הרגל תלויים בסוג הזיהום הספציפי. סוגים מסוימים גורמים לפריחות אדומות ושלפוחיות בעוד בסוגים אחרים, העור עשוי להיראות עבה וקשקשי.

הסוגים השונים כוללים:

פטריה בין הבהונות (toe web infection) – הזיהום הזה בדרך כלל מתחיל על העור בין אצבעות הרגליים הרביעית והחמישית. לפעמים מופיע זיהום חיידקי משני שמחמיר את הזיהום הפטרייתי. בהתחלה, המטופל עשוי להרגיש תחושת צריבה בין אצבעות הרגליים והעור עשוי להיות אדום, מתקלף או קשקשי. כמו כן, הפריחה עלולה להריח או להדיף הפרשות. במקרים קשים מאוד, העור עשוי לקבל צבע ירוק.

זיהום מוקסין – זיהום מסוג מוקסין משפיע על החלק התחתון של כפות הרגליים, העקבים וקצוות כף הרגל. כפות הרגליים עשויות להיות כואבות במשך כמה ימים. לאחר מכן, העור בתחתית כפות הרגליים מתעבה ונסדק. במקרים נדירים, הציפורניים עלולות להידבק. הן יכולות להתעבות, להישבר לחתיכות קטנות וליפול.

זיהום וזיקולרי – וזיקולות הן המונח הרפואי לשלפוחיות, וזה בדיוק מה שמאפיים את סוג הזיהום הזה. אם השלפוחיות מתפוצצות, המטופל עלול להידבק בזיהום חיידקי משני ולהזדקק לאנטיביוטיקה. זיהומים וזיקולריים יכולים להופיע בכל מקום על פני כף הרגל, אבל השלפוחיות הקטנות והאדומות צצות בדרך כלל על החלק התחתון של כף הרגל או בין אצבעות הרגליים. הפריחה עלולה להרגיש מגרדת או כואבת ועשויה להחמיר בקיץ.

זיהום כיבי – מדובר בסוג נדיר, אבל לפעמים מתפתחים בכפות הרגליים פצעים פתוחים, או כיבים שחשופים גם לזיהום משני על ידי חיידקים. יהיה צורך בטיפול אנטיביוטי כדי לטפל בסוג זה. בנוסף לפצעים שעלולים להיות מפרישים, העור נהיה מאוד דלקתי וצבעו משתנה. סוג זה של זיהום הוא בדרך כלל כואב מאוד.

כיצד מאבחנים פטריה בכף הרגל?

ייתכן שרופא העור יוכל לאבחן פטריה ברגל על ידי התבוננות בלבד. סוגים מסוימים של פטריה בכף הרגל נראים כמו עור יבש או דרמטיטיס (דלקת של העור). כדי לעזור לאשר את האבחנה ולשלול מצבים אחרים, הרופא עשוי לגרד כמה פיסות העור מהאזור הפגוע לבדיקה במעבדה. במסגרת הבדיקה במעבדה, מספר טיפות של תמיסת אשלגן הידרוקסיד (KOH) ממיסות את תאי העור כך שרק תאי פטריה נראים.

פטריה בכף הרגל אצל סוכרתיים – מתי זה הופך למסוכן?

במטופלים הסובלים מסוכרת פטריה בכף הרגל עלולה להפוך לבעיה בריאותית רצינית ביותר. בשל פגיעה בזרימת הדם עקב המחלה ובגלל הנזק העצבי שעלול לפגוע בגפיים התחתונות ובפרט בכפות הרגליים, זיהום פטרייתי עלול להסתבך. פטרייה בכף הרגל עלולה לגרום לסימפטומים כגון סדקים, עלול להיווצר זיהום חיידקי משני, עולה הסיכוי להתפתחות כיבים. מדובר בסיכון משמעותי שעלול להסתיים באובדן הרגל (כריתה) ולכן – חשוב להקפיד על מעקב וטיפול רפואי.

"אצל סוכרתיים ובמיוחד במטופלים מעל גיל 60, אבחון פטרייה בכף הרגל, קבלת טיפול והמשך מעקב נחשבים לחשובים ביותר למניעת סיבוכים וסיכונים רפואיים."

פטרת אצל ספורטאים וחיילים – ואיך להימנע מהידבקויות חוזרות?

בקרב ספורטאים וחיילים הסיכוי להידבק בפטרייה בכף הרגל נחשב לגבוה. חשיפה לפטריות בסביבה של לחות ושימוש במתקנים משותפים כמו חדרי מקלחות, חדרי כושר ושירותים, מגדילים את הסיכון. פטריה בכף הרגל משגשגת בסביבה חמה ולחה והיא עשויה להדביק דרך שימוש בגרביים, מגע עם מגבות לא נקיות, נעילת נעליים של מי שנדבק בפטרת וכדומה.
להלן שלושה דגשים חשובים למניעת הדבקה חוזרת:

• הקפידו לייבש הייטב את הרגליים, במיוחד בין האצבעות. הקפידו להשתמש תמיד בכפכפים באזורים ציבוריים, מקלחות, חדרי רחצה, בריכות שחיה, חדרי כושר וכדומה.
• החליפו גרביים רטובות ולחות בגרביים יבשות מוקדם ככל האפשר. גרביים נקיות והעדפת גרביים ונעליים שעשויים מחומרים נושמים עוזרים לרגל להישמר יבשה יותר וכך פחות חשופה להדבקה חוזרת בפטרייה.
• לא להשתמש באביזרים של אחרים כגון מגבות, נעליים וכדומה. במידת האפשר חשוב לחטא משטחים באופן סדיר – מקלחות, רצפות וכדומה.

פטרת רגליים בגיל השלישי – גורמי סיכון והתאמת טיפול

היחלשות של מערכת החיסון ומחלות רקע כדוגמת סוכרת מקשים על הגוף להילחם בזיהומים בגיל השלישי, וזה נכון גם לגבי פטרת. בקרב מטופלים מבוגרים מעל גיל 60 מקרים של פטרת נעשים נפוצים יותר ויכולים להחמיר יותר בקלות. גורמי סיכון נוספים הם מחלות הגורמות להפרעה בזרימת הדם, נוירופתיה וכן נטילת תרופות מסוימות שמחלישות את מערכת החיסון. בנוסף, עור יבש או סדוק (נפוץ יותר במבוגרים) מהווה נקודת כניסה נוחה יותר לפטריה. לכן חשוב לטפל גם בעור במקביל לטיפול שנועד לנטרל את הפטריה.

איך להתאים את הטיפול:

• טיפול משולב – תחילה מקובל לנסות לטפל בפטרייה באמצעות תכשירים לשימוש מקומי. אם אין די בכך, ניתן לעבור לנטילת תרופות בבליעה, לטיפול בפטרת.
• המשך מעקב – חשוב גם אם נראה שהפטרייה עברה, להמשיך במעקב. במידת הצורך ניתן לבדוק תרבית לשלילה או לאישוש זיהום פטרייתי בשלב מוקדם. כך גם ניתן לבדוק האם הפטרייה מגלה עמידות לטיפול וצריך לנסות חלופה אחרת. 
• טיפולים נוספים – במקרים מסוימים טיפול בלייזר יכול לעזור במקביל או במקום טיפולים תרופתיים שלא הראו הצלחה מספקת.

סוגי פטריות לפי אזור ומאפיינים

מהו הטיפול בפטריה בכף הרגל?

יש לטפל בפטריה בכף הרגל בסימן הראשון לגירוד שכן הזיהום יכול להיות עיקש וגם כאשר מטפלים בתרופות אנטי פטרייתיות יכולים לחלוף מספר טבועות עד שהזיהום יחלוף וגם אז הוא עלול להישנות. ברוב המקרים, התסמינים של פטריה הם קלים, והמטופל אינו צריך לראות רופא. תרופות אנטי פטרייתיות ללא מרשם ניתנות לרכישה בבתי מרקחת והן יעילות בחיסול הזיהום. יש להמשיך בטיפול במשך שבוע עד שבועיים לאחר שהזיהום נעלם כדי למנוע את הישנותו.

תרופות אנטי פטריתיות זמינות בצורת כדורים, אבקות, תמיסות, תרסיסים וקרמים. קרמים נפוצים כוללים קלוטרימזול (אגיסטן), מיקונזול (דקטרין), טרבינפין (למיסיל), ביפונזול (אגיספור) ועוד. במקרים חמורים, רופא עשוי לרשום תרופה אנטי פטרייתית חזקה יותר, הנלקחת ככדורים. תרופות פומיות כמו גריסופולבין (גריפולין), איטרקונזול (ספורנוקס) וטרבינפין (למיסיל) ועשויות להירשם על ידי רופא, בין אם בגלל התסמינים חמורים, או אם התרופות המקומיות לא הועילו.

תרופות סותרות חומצה עשויות להפריע לספיגה של תרופות אנטי פטרייתיות הנלקחות דרך הפה. תרופות אנטי פטרייתיות דרך הפה עשויות גם להשפיע על אופן הפעולה של תרופות נוגדות קרישה מסוימות. אסור לתת לחולים מבוגרים וילדים צעירים סוגים מסוימים של תרופות אנטי פטרייתיות ויש לבדוק זאת עם רוקח, רופא או אחות.

המינונים עשויים להיות שונים עבור ילדים. חלק מהתרופות עוברות חילוף חומרים בכבד ועשויות לדרוש בדיקות דם כדי לוודא שהכבד של המטופל בריא לפני נטילתן. חלק מהתרופות נגד פטריות אסורות לנטילה במהלך ההיריון ונשים בהריון, או כאלו שמתכננות הריון צריכות להתייעץ עם רופא לפני התחלת הטיפול.

אם העור כואב מאוד ויש הרבה נפיחות, הרופא עשוי להמליץ ​​על שימוש בהידרוקורטיזון (סטרואידים) להקלה על התסמינים.

האם יש תרופות ביתיות לטיפול בפטריה בכף הרגל?

ישנן כמה תרופות ביתיות שעשויות לעזור למנוע או לטפל בפטריה בכף הרגל. כמה שמנים אתריים יכולים למנוע או לעצור את הצמיחה של חיידקים. אלה כוללים שמני עץ התה, תפוז מר, מנטה ואקליפטוס. עם זאת, ייתכן שהם לא יחסלו לחלוטין זיהום פטרייתי.

שמן עץ התה

לשמן עץ התה שיש תכונות חיטוי, והוא ככל הנראה אנטיבקטריאלי ואנטי פטרייתי, שמן עץ התה (Melaleuca alternifolia) הוא שמן אתרי שיש לו היסטוריה ארוכה של שימוש באוסטרליה כתרופה מקומית לבעיות עור.

שמן עץ התה עשוי להיות יעיל כמו תרופות אנטי פטריתיות על פי מחקר שפורסם ב-The Australasian Journal of Dermatology. המחקר השווה קרם שמן עץ התה בריכוז 10%, קרם טולנפטט (תרופה אנטי פטרייתית) וקרם פלצבו ב-104 אנשים עם פטריה בכף הרגל. לאלה שהשתמשו בשמן עץ התה ובטולנפטט היה שיפור בהצטברות בתסמינים בהשוואה לאלה שמשתמשים בקרם הפלצבו, אולם רק אלו שמשתמשים בקרם הטולנפטט חיסלו את הפטריות ביעילות.

במחקר אחר שפורסם ב-Australian Journal of Dermatology, החוקרים השוו את היעילות והבטיחות של תמיסת שמן עץ התה של 25%, תמיסת שמן עץ התה של 50% ותמיסת פלצבו ב-158 אנשים עם פטריה בכף הרגל. התמיסה נמרחה פעמיים ביום על האזורים הפגועים במשך ארבעה שבועות. חל שיפור ניכר ב-68% מהאנשים שמשתמשים בתמיסת שמן עץ התה של 50% וב-72% אחוז מהאנשים שהשתמשו בתמיסת שמן עץ התה של 25%, בהשוואה ל-39% מהאנשים בקבוצת הפלצבו. הפטריות הושמדו ב-64% מהמשתתפים בשימוש ב-50% שמן עץ התה, לעומת 31% בשימוש בפלסבו. ארבעה אנשים שהשתמשו בשמן עץ התה פיתחו דלקת עור מגע בינונית עד קשה שהשתפרה כשהשימוש בשמן עץ התה הופסק.

סוסה

סוסה (Solanum chrysotrichum) הוא עשב המשמש במקסיקו כתרופה לפטריות בכף הרגל וזיהומי עור פטרייתיים נוספים. אחד הניסויים הקליניים היחידים הבודקים את השפעות העשב הוא מחקר קטן וישן יותר שפורסם ב-Planta Medica בשנת 2003.

לצורך המחקר, אנשים עם פטריה בכף הרגל מרחו סוסה או קטוקונאזול (קרם אנטי פטרייתי) על העור במשך ארבעה שבועות. בסיום המחקר, ההצלחה הטיפולית הייתה 74% עם הסוסה ו-69% אחוזים עם הקטוקונזול.

השריית רגל

השריית הרגליים בתמיסת חומץ עשויה לעזור להקל על תסמיני פטריה בכף הרגל שכן לחומצה אצטית (החומר הנמצא בחומץ) יש תכונות אנטי פטרייתיות. בדרך כלל, אנשים משתמשים בכוס אחת של חומץ מעורבב עם 2 כוסות מים.

כמה זמן אורך הטיפול בפטריה בכף הרגל?

עם אבחון וטיפול נכונים, פטריה בכף הרגל צריכה להיעלם תוך שבוע עד שמונה שבועות. חשוב להשלים את הטיפול כפי שנקבע על ידי הרופא, שכן בשלבי הריפוי המוקדמים, הגירוד והגירוי יתפוגגו. עם זאת, גם אם  התסמינים חולפים, ייתכן שהפטריה עדיין לא חלפה לחלוטין ועלולה להישנות ואף לפתח עמידות לטיפול אם לא המטופל לא ישלים טיפול מלא.

שאלות ותשובות בנושא

מה קורה אם לא מטפלים בפטריה בכף הרגל?

מהי פטרת הציפורניים ומי נמצא בסיכון?

איך נראית פטרת ציפורניים?

מה זה גזזת?

מה גורם לגזזת?

האם פטריה בכף הרגל תמיד חוזרת?