ויטיליגו

ויטיליגו הינה מחלה הגורמת לאובדן צבע העור בצורה של כתמים, כאשר האזורים חסרי הצבע הולכים וגדלים עם הזמן. המצב יכול להשפיע על העור בכל חלק בגוף, ויכול להשפיע גם על השיער ועל החלק הפנימי של הפה. בדרך כלל, צבע השיער והעור נקבעים על ידי מלנין.

ויטיליגו מתרחש כאשר תאים המייצרים מלנין מתים או מפסיקים לתפקד. ויטיליגו יכול להשפיע על אנשים בעלי כל גווני העור, אך הוא עשוי להיות משמעותי יותר אצל אנשים בעלי עור כהה יותר. המצב אינו מסכן חיים או מדבק, אך הוא עלול להיות מלחיץ וכן לגרום לאדם להרגשת אי נוחות חברתית.

טיפול בויטיליגו עשוי להחזיר את צבע העור הפגוע, אך הוא לא מונע את המשך אובדן צבע העור או הישנות של המחלה.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• מהם התסמינים של ויטיליגו?
• סוגי ויטיליגו
• מהם הגורמים לויטיליגו?
• אילו גורמי סיכון קיימים לויטיליגו?
• אילו סיבוכים יכולים להיגרם בויטיליגו?
• כיצד ניתן לאבחן ויטיליגו?
• כיצד ניתן לטפל בויטיליגו?

מהם התסמינים של ויטיליגו?

סימני ויטיליגו כוללים אובדן חלקי של צבע העור בצורה של כתמים, כאשר אזורי העור המועדים ביותר לפגיעה מויטיליגו הם:

• פה ועיניים
• אצבעות ופרקי כף היד
• בתי השחי
• מפשעה
• איברי המין
• פנים הפה

לעיתים, המחלה עלולה להתפתח גם במקומות בהם יש שורשי שיער, כמו בקרקפת. חוסר המלנין בעור יכול להפוך את השיער באזור הנגוע ללבן או אפור. מחלת הוויטיליגו מתחילה לעתים קרובות ככתם עור חיוור ההופך בהדרגה ללבן לגמרי. מרכז הכתם עשוי להיות לבן, וסביבו עור חיוור יותר, ובמידה ויש כלי דם מתחת לעור, הכתם עשוי להיות ורוד מעט, ולא לבן. קצוות הכתם עשויים להיות חלקים או לא סדירים, ולפעמים יכולים להיראות אדומים ודלקתיים, או בעלי צבע חום (מצב המכונה היפרפיגמנטציה).

ויטיליגו אינה גורמת לאי נוחות בעור, כגון יובש, אך הכתמים עלולים לגרד מדי פעם. ההופעה והחומרה משתנים מאדם לאדם, כאשר חלק מהאנשים מפתחים מספר מועט של כתמים לבנים קטנים, בעוד אחרים עלולים לפתח כתמים לבנים גדולים יותר המתאחדים והופכים לכתמים גדולים מאוד באזורים רבים של העור. אין שום דרך לחזות כמה העור יושפע, והכתמים הלבנים בדרך כלל נשארים לתמיד, גם לאחר טיפול.

סוגי ויטיליגו

ישנם שני סוגים עיקריים של ויטיליגו:

• ויטיליגו לא-סגמנטלי (דו-צדדי)
• ויטיליגו סגמנטלי (חד-צדדי)

במקרים נדירים, ויטיליגו יכול להשפיע על כל הגוף, מצב הידוע בשם ויטיליגו אוניברסלי או מלא.

מהם הגורמים לויטיליגו?

ויטיליגו נגרמת על ידי היעדר פיגמנט בעור הנקרא מלנין. מלנין מיוצר על ידי תאי עור מלנוציטים, והוא זה שנותן לעור את צבעו. בוויטיליגו, אין מספיק מלנוציטים עובדים כדי לייצר כמות מספיקה של מלנין, מה שגורם לכתמים לבנים להתפתח על העור או השיער.

לא ברור במדויק מה גורם למלנוציטים להיעלם מהאזורים שנפגעים במחלה, אך ההשערות מצביעות על מספר גורמים אפשריים:

מצבים אוטואימוניים – על פי ההשערה, ויטיליגו לא-סגמנטלי (המהווה את הסוג השכיח יותר) הוא מצב אוטואימוני. במצבים אוטואימוניים המערכת החיסונית אינה פועלת כראוי, ובמקום לתקוף גורמים זרים, כמו וירוסים וחיידקים, המערכת החיסונית של האדם תוקפת את התאים והרקמות הבריאות של גופו.

בוויטיליגו לא-סגמנטלי, המערכת החיסונית הורסת את המלנוציטים היוצרים מלנין. ויטיליגו יכולה להיות קשורה גם למצבים אוטואימוניים אחרים, כגון יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), אך לא כל מי שסובל מוויטיליגו בהכרח יפתח מצב זה.

נוירוכימיקלים – ייתכן כי ויטיליגו סגמנטלי (הסוג הפחות נפוץ) נגרם על ידי כימיקלים המשתחררים מקצות העצבים בעור. כימיקלים אלה רעילים למלנוציטים וגורמים לפגיעה והרס שלהם.

טריגרים – ייתכן כי ויטיליגו עשוי להיות מופעל על ידי אירועים מסוימים, בין היתר:

• • אירועים מלחיצים, כגון לידה
  • נזק לעור, כגון כוויות שמש חמורות או חתכים (מצב הנקרא תופעת קובנר)
  • חשיפה לכימיקלים מסוימים – למשל, בעבודה

ויטיליגו אינו נגרם על ידי זיהום ולא ניתן להידבק מאדם אחר הסובל מהמחלה.

אילו גורמי סיכון קיימים לויטיליגו?

אדם עלול להיות בסיכון מוגבר לפתח ויטיליגו לא-סגמנטלי אם:

• ישנם בני משפחה אחרים הסובלים מהמחלה
• קיימת היסטוריה משפחתית של מחלות אוטואימוניות אחרות – למשל, אם לאחד ההורים יש אנמיה ממארת (מצב אוטואימוני המשפיע על ספיגת ויטמין B12 בקיבה)
• קיימים מצבים אוטואימוניים נוספים
• האדם חולה במלנומה (סוג של סרטן עור) או לימפומה שאינה הודג'קין (סרטן של מערכת הלימפה)
• קיימות מוטציות גנטיות הידועות כקשורות לוויטיליגו לא-סגמנטלי

אילו סיבוכים יכולים להיגרם בויטיליגו?

אנשים עם ויטיליגו עשויים להיות בסיכון מוגבר לחוות:

• מצוקה חברתית או פסיכולוגית
• כוויות שמש
• בעיות עיניים
• אובדן שמיעה

כיצד ניתן לאבחן ויטיליגו?

רופא משפחה יוכל לאבחן ויטיליגו לאחר בחינת האזורים הפגועים בעור.

הרופא עשוי לשאול אם:

• קיימת היסטוריה של ויטיליגו במשפחה של המטופל
• קיימת היסטוריה של מחלות אוטואימוניות אחרות במשפחה של המטופל
• הייתה פגיעה או פציעה באזורי העור המושפעים – למשל, האם היו כוויות שמש או פריחה חמורה באזורים אלו
• המטופל משתזף בקלות בשמש, או שהוא נוטה "להישרף"
• מצב אזורי העור המושפעים השתפר ללא טיפול, או שהחמיר עם הזמן
• כבר נעשה ניסיון לטפל

מנורה לאבחון סוגי עור

במידה ומכשיר זה זמין, רופא המשפחה עשוי להשתמש במנורת אור אולטרה סגול (UV) כדי להסתכל על העור של המטופל. הבדיקה נעשית בחדר חשוך והמנורה מוחזקת במרחק של 10 עד 13 ס"מ מהעור. את כתמי הוויטיליגו יהיה קל יותר לראות תחת אור UV, מה שיסייע לרופא המשפחה להבחין בין ויטיליגו לבין מצבי עור אחרים, כגון פטרת השמש (Pityriasis Versicolor, מצב בו יש אובדן פיגמנט עקב זיהום פטרייתי).

כיצד ניתן לטפל בויטיליגו?

בחירת הטיפול תלויה בגיל המטופל, כמה עור מעורב ובאילו איזורים, כמה מהר המחלה מתקדמת וכיצד היא משפיעה על חיי המטופל. כיום קיימים תרופות וטיפולים מבוססי אור כדי לעזור לשקם ולאזן את גוון העור, אם כי התוצאות משתנות ובלתי צפויות.

לחלק מהטיפולים יש תופעות לוואי חמורות, ובהתאם לכך הרופא עשוי להמליץ תחילה לנסות לשנות את מראה העור על ידי שימוש במוצרי איפור או שיזוף. במידה והרופא יחד עם המטופל מחליטים על טיפול תרופתי, ניתוח או טיפול באור, התהליך עשוי להימשך חודשים רבים עד שיהיה אפשר לקבוע את יעילותו.

ייתכן שיהיה צורך לנסות יותר מגישה אחת או לשלב גישות על מנת להגיע לדרך הטיפול הטובה ביותר עבור המטופל. גם אם הטיפול מוצלח לזמן מה, התוצאות עשויות שלא להימשך או שעלולים להופיע כתמים חדשים. הרופא עשוי להמליץ ​​על תרופה למריחה על העור כטיפול תחזוקתי על מנת לסייע במניעת הישנות.

תרופות

אין תרופה שיכולה לעצור את אובדן תאי העור המלנוציטים. עם זאת, קיימות מספר תרופות שיכולות לסייע בשיקום גוון העור.

תרופות נוגדות דלקת – מריחת משחת סטרואידים על העור עשויה להשיב את הגוון. המשחה יעילה יותר כאשר ויטיליגו עדיין בשלביו המוקדמים והיא קלה לשימוש, אם כי ייתכן שלא ייראו שינויים בגוון העור במשך מספר חודשים. תופעות לוואי אפשריות כוללות דילול עור או הופעת פסים/קווים על העור.

קיימות גם צורות מתונות יותר של התרופה עבור ילדים ואנשים עם אזורים גדולים של עור מושפע. כדורי סטרואידים או זריקות עשויים להיות אפשרות לאנשים שמחלתם מתקדמת במהירות.

תרופות המשפיעות על המערכת החיסונית – משחות מעכבי קלצינורין, כגון טקרולימוס (פרוגרף בשמו המסחרי) או פימקרולימוס (אלידל בשמו המסחרי) עשויות להיות יעילות לאנשים עם אזורי חוסר פיגמנטציה קטנים, במיוחד בפנים ובצוואר.

רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) הזהירה מפני קשר אפשרי בין תרופות אלו לבין לימפומה וסרטן העור.

טיפולי אור ואחרים

טיפול באור – הוכח כי טיפול בפוטותרפיה עם קרני UVB מפסיקה או מאטה את התקדמות הוויטיליגו הפעיל. הטיפול עשוי להיות יעיל יותר בשילוב עם סטרואידים או מעכבי קלצינורין. המטופל יזדקק לטיפול פעמיים עד שלוש בשבוע, וייתכן ויעברו חודש עד שלושה חודשים עד שניתן יהיה להבחין בשינוי כלשהו, ושישה חודשים או יותר עד לקבלת האפקט המלא.

עבור אנשים שאינם יכולים להגיע למרפאה לצורך טיפול, קיימים מכשירים ניידים הזמינים לשימוש ביתי.

תופעות לוואי אפשריות של טיפול בקרני UVB כוללות אדמומיות, גירוד ותחושת צריבה. תופעות לוואי אלו בדרך כלל נעלמות תוך מספר שעות לאחר הטיפול.

שילוב של פסוראלן וטיפול באור – טיפול זה משלב חומר שמקורו בצמח הנקרא פסוראלן עם פוטותרפיה להחזרת צבע לעור המושפע. לאחר שהמטופל נוטל פסוראלן (דרך הפה או במריחה על האור), הוא נחשף לאור אולטרה סגול (UVA). גישה זו, אף שהיא יעילה, פחות נוחה לביצוע, לכן הוחלפה בשיטות אחרות המשתמשות בקרני UVB.

הסרת הצבע שנותר (דה-פיגמנטציה) – טיפול זה עשוי להיות אפשרות עבור אנשים שמחלתם מתקדמת מאוד ומשפיעה על אזורים נרחבים בגופם, וטיפולים אחרים לא הועילו. הטיפול מתבצע על ידי מריחת חומר הגורם לדה-פיגמנטציה על אזורים לא מושפעים של העור, מה שמבהיר את העור בהדרגה והופך דומה יותר לאזורים המושפעים.

יש למרוח את החומר פעם או פעמיים ביום למשך תשעה חודשים או יותר, ותופעות הלוואי יכולות לכלול אדמומיות, נפיחות, גירוד ועור יבש.

טיפולים ניתוחיים

אנשים שניסו טיפולים אחרים ללא הועיל, ובמידה ומחלתם יציבה, עשויים להיות מתאימים לניתוח.

הטכניקות הבאות נועדו לאזן את גוון העור על ידי שחזור הצבע:

השתלת עור – בהליך זה, הרופא מעביר חלקים קטנים של עור בריא לאזורים שאיבדו פיגמנט. הליך זה משמש לעתים לטיפול בכתמים קטנים של ויטיליגו. סיכונים אפשריים כוללים זיהומים, צלקות ונקודות על העור.

השתלת עור באמצעות שלפוחיות – בהליך זה, הרופא "שואב" עור באמצעות מכשיר ייעודי ומביא ליצירת עור חדש בצורה של שלפוחיות דקיקות. לאחר מכן הוא משתיל את השלפוחיות הללו באזורים חסרי פיגמנט. קיים סיכון לצלקות, והנזק לעור הנגרם על ידי השאיבה עלול לעורר כתמים נוספים של ויטיליגו.

השתלת תאים מושהית – בהליך זה, הרופא לוקח חתיכות רקמת עור בריא, מכניס את התאים לתמיסה ייעודית ולאחר מכן משתיל אותם באזור המושפע. התוצאות של הליך זה מתחילות להופיע תוך ארבעה שבועות. סיכונים אפשריים כוללים צלקות, זיהומים וגוון עור לא אחיד.

טיפולים פוטנציאליים בעתיד

הטיפולים הנמצאים במחקר כיום כוללים:

תרופה לעידוד תאים מלנוציטים – תרופה זו, הנקראת אפאמלנוטיד, מושתלת מתחת לעור כדי לעודד צמיחת מלנוציטים.

תרופה שעוזרת לשלוט במלנוציטים – המולקולה פרוסטגלנדין E2 נבדקה כדרך לשחזר את צבע העור אצל אנשים עם ויטיליגו לא מפושט. היא ניתנת במריחה על העור המושפע.

אורח חיים ותרופות ביתיות

עבור הסובלים מוויטיליגו קיימות אפשרויות טיפול עצמי שעשויות לסייע בשיפור מראה העור:

מומלץ להגן על העור מפני השמש וממקורות מלאכותיים של אור UV – יש להשתמש בקרם הגנה עמיד במים עם מקדם הגנה של לפחות 30. יש לחזור ולמרוח כל שעה וחצי-שעתיים. ניתן גם לחפש צל וללבוש בגדים המגינים על העור מפני השמש, וכמובן להימנע משימוש במיטות שיזוף ובנורות שמש. הגנה על העור מפני השמש מסייעת במניעת כוויות שמש של העור המושפע.

ניתן להסתיר את הכתמים על העור – מוצרי איפור ושיזוף יכולים לעזור למזער את ההבדלים בצבע העור.

מומלץ לא תעשי קעקוע – פגיעה בעור, כמו זו הנגרמת כתוצאה מקעקוע, עלולה לגרום להופעת כתם חדש של ויטיליגו תוך זמן קצר.

רפואה אלטרנטיבית

מספר קטן של מחקרים מראים שחומצה אלפא-ליפואית, חומצה פולית, ויטמין C וויטמין B12 בשילוב עם פוטותרפיה עשויים לשחזר את צבע העור אצל אנשים מסוימים. כמו בכל טיפול ללא מרשם, יש לפנות לרופא לפני התחלת טיפולים ברפואה אלטרנטיבית כדי לוודא שהם לא יפריעו לטיפולים אחרים בהם המטופל משתמש.

התמודדות ותמיכה

השינוי במראה הנגרם על ידי ויטיליגו עלול לגרום למטופל הרגשת אי נוחות, בושה, חרדה ולחץ שעלולים להשפיע על מצב הרוח שלו.

גישות טיפול אלו יכולות לעזור להתמודד עם המרכיבים הנפשיים של ויטיליגו:

יצירת קשר טוב עם הרופא – מומלץ למצוא רופא שמכיר את המחלה ויש לו ניסיון בטיפול בה. רופא עור הוא אפשרות טובה.

רכישת ידע על המחלה – מומלץ ללמוד כמה שאפשר על ויטיליגו ועל אפשרויות הטיפול במחלה, כך שהמטופל יוכל להשתתף בהליך קבלת ההחלטות יחד עם הרופא.

הבעת הרגשות – יש לעדכן את הרופא אם המטופל מרגיש בדיכאון, על מנת שיוכל להפנות לרופא לבריאות הנפש המתמחה בסיוע לאנשים הסובלים מדיכאון.

בקשת עזרה מהסביבה הקרובה – מומלץ לשוחח על המחלה והשפעותיה עם משפחה וחברים על מנת לקבל מהם הבנה ותמיכה.

מקורות: NHS | MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

האם כתמי הוויטיליגו יתפשטו עם הזמן? האם הם יגדלו?

האם אובדן צבע העור יכול להיות מלווה בגירודים?

האם אני בסיכון גבוה יותר לסרטן העור בגלל הוויטיליגו שלי?

האם זה נכון שבוויטיליגו יש מרכיב גנטי?

יש לי ויטיליגו, האם יש טיפולים שאסור לי להשתמש בהם בהריון?