אלרגיה לחתולים

אלרגיה לחתולים, בניגוד לאמונה הרווחת בקרב הציבור, היא איננה לפרווה עצמה של החתולים אלא לחלבון מסוים המופרש בריר שלהם. החלבון המעורר את התגובה האלרגית מגיע אל הפרווה של החתול כאשר הוא מלקק את פרוותו ומשם במגע בינו לעורם של בני האדם. לפעמים אפילו שהייה עם חתול באותו חדר ללא מגע ישיר עמו עלול להוביל לתחילתו של התקף אלרגיה אצל מי שרגיש.

סטטיסטית, מדובר בתופעה נפוצה מאוד. על פי הערכות שונות, כ-10 עד 30 אחוזים מאוכלוסיית העולם סובלת מאלרגיה לחתולים.

מה היא אלרגיה?

אלרגיה היא בעצם שגיאה בזיהוי של מערכת החיסון. כלומר, הגוף מזהה בטעות חומרים תמימים ובלתי מזיקים כמחוללי מחלה המסוכנים לנו ולכן מייצר נוגדנים כדי לתקוף אותם. הנוגדנים "מסמנים" את אותם חומרים עם חומר שנקרא היסטמין. כתוצאה מכך נוצרת בגוף תגובה דלקתית, שמובילה לתסמינים של אלרגיה. תסמיני האלרגיה יכולים להיות מגוונים בחומרתם ולנוע בין התעטשויות ועיניים דומעות לבין התקף אסתמה וקושי מסכן חיים בנשימה ובליעה.

איזה רכיב אצל החתול גורם לאלרגיה?

כאמור, בניגוד לתפיסה השכיחה הגורם לאלרגיה אינו הפרווה של החתול אלא חלבון בריר שלו, שנישא על הפרווה כאשר הוא מתלקק. החלבון העיקרי הגורם לתגובה האלרגית נקרא Fel d 1. אלרגן זה יכול להימצא גם בזיעה, בשתן ובתאי עור יבשים של החתול. הם נוטים להידבק למשטחים כמו בגדים, וילונות ושטיחים לתקופה ארוכה של 6-9 חודשים ואף נישאים באוויר.

מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח אלרגיה לחתולים?

בעלי היסטוריה משפחתית לאלרגיה – אנשים שידוע כי בני משפחתם אלרגיים לחתולים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אלרגיה כזו בעצמם, שכן היסטוריה משפחתית מצביעה על סבירות גבוהה יותר שהרגישות עלולה להיות גנטית ולעבור בתורשה.

סביבה סטרילית מדי – הוכח מחקרית כי ילדים בגיל הרך שגדלו בסביבה סטרילית מדי ולא נחשפו למגוון של מיקרואורגניזמים וזיהומים נטו יותר לפתח אלרגיות, לעומת ילדים שגדלו בתנאי כפר ונחשפו יותר לבעלי חיים. בשנים הראשונות לחייו לומד הגוף מה מהווה חלק ממנו ומה מסכן את בריאותו, לכן חשיפה לחתולים בשנת החיים הראשונה עשויה לפתח סבילות חיסונית כלפי האלרגן ולהגן מפני התפתחות של אלרגיה בעתיד.

כיצד מאבחנים אלרגיה לחתולים?

אבחון אלרגיה לחתולים יעשה לרוב על-ידי אלרגולוג, כלומר רופא שעוסק באלרגיות.

בשלב הראשון, הרופא יתשאל את המטופל בנוגע להיסטוריה הרפואית שלו ושל משפחתו בהקשר של אלרגיה ויבדוק עמו מה הוביל אותו לחשוד שמדובר באלרגיה ולא מחולל מחלה אחר.

בשלב השני תיעשה בדיקה לזיהוי התגובה האלרגית. הבדיקה יכולה להיעשות באחת משתי דרכים: באמצעות דגימת דם או בתבחין עורי. במקרה שהוחלט לעשות תבחין עורי, תיבדק תגובת הגוף למספר של אלרגנים אפשריים באמצעות הזרקת טיפות בודדות של האלרגן בשכבות העליונות של העור (ללא דימום). התנפחות של נקודת ההזרקה תעיד על תגובה אלרגית לחומר שהוזרק באותו מיקום. אורך הבדיקה כ-15 דקות עד לקבלת התוצאות.

יש לציין כי האבחון עצמו אינו יכול להעיד בהכרח על חומרת האלרגיה שתתפתח בעת חשיפה לאלרגן בתנאיי סביבה בשטח, כלומר מחוץ לבדיקה המבוקרת במרפאה.

איך מבדילים בין אלרגיה לחתולים לבין מצבים דומים אחרים

אלרגיה לחתולים מעוררת תסמינים הדומים בחלקם למצבים רפואיים נשימתיים (המשפיעים על הנשימה) וכן לאלרגיות מסוגים אחרים. התסמינים האופייניים של אלרגיה לחתולים הם גירוד בעיניים, נזלת, עיטושים, גודש באף, שיעול, צפצופים וקשיי נשימה, לעיתים פריחה וגירוד מקומי. חשוב לציין שחומרת התסמינים תלויה במידת החשיפה לאלרגנים, לסוג החתול ולרגישות האישית של המטופל או המטופלת.

"האבחנה של הסיבות לתסמינים נשענת בעיקר על מציאת (או שלילת) קשר בין החשיפה לחתול לבין הופעת התסמינים. במקרה הצורך ניתן להיעזר בבדיקות שונות, בדיקות של תגובת העור לגורמי אלרגיה או בדיקת דם המזהות נוכחות של נוגדנים לחלבונם רלוונטיים (כגון כאלה המופרשים על ידי חתולים)."

מה הם תסמיני האלרגיה לחתולים?

התסמינים הנפוצים יותר של אלרגיה זו כוללים:

• נזלת כרונית
• התעטשויות
• דמעות
• שיעול

במקרים חמורים התסמינים עלולים לכלול גם פריחה על הפנים ולעתים אף קוצר נשימה.

איך מטפלים באלרגיה לחתולים?

אמנם בלתי אפשרי "לרפא" אלרגיה בכלל ואלרגיה לחתולים בפרט, אבל קיימות מספר דרכים שיכולות להקל על חייהם של מי שסובל מתסמיניה:

נטילת תרופות אנטי-היסטמיניות – מדובר בקבוצה של תרופות, שמונעות את התגובה הדלקתית של האלרגנים באמצעות חסימת קולטני ההיסטמין של הגוף. נטילתן לפני מגע עם האלרגן מסייעת במניעת התגובה האלרגית ונטילתן בתחילת התגובה עשויה להפחית את תסמיניה. על אף זאת, נטילת תרופות אנטי-היסטמיניות באופן קבוע לטווח ארוך עלולה לפתח תופעות לוואי.

טיפול אימונותרפי – טיפול בו מזריקים בזריקה תת-עורית לזרוע את האלרגניים שמגיעים מגופו של החתול כדי לייצר חשיפה מבוקרת של מערכת החיסון לאלרגן. מתחילים בתדירות של אחת לשבוע במשך תקופה של 4-6 חודשים ולאחר מכן אחת לחודש. השאיפה היא שהחשיפה ההדרגתית תפחית את הרגישות של מערכת החיסון אליהם.

הימנעות ממגע עם החתול – אפשר להימנע או לכל הפחות להפחית את המגע עם האלרגן באמצעות ניקוי הבית לעתים קרובות: משטחים, ספות, וילונות וכו'. בנוסף, מומלץ לסרק את החתול לעתים קרובות כדי שפרוותו לא תתפזר ברחבי הבית. אפשר גם לנסות למנוע מהחתול להיכנס לחדרים מסוימים בבית, לדוגמה לחדר השינה של האדם האלרגי.

טיפים לניקוי ומניעה בבית למי שסובל מאלרגיה לחתולים

הטיפים הללו יוכלו להקל על מטופלים הסובלים מאלרגיה לחתולים:

• אם יש חתול בבית, חשוב להפחית את החשיפה לחתול על ידי הגדרת אזורים בבית שאסורים על כניסה החתול, בדגש על חדר השינה. כאשר חדר השינה הופך לאזור נקי מאלרגנים הדבר משפר את איכות השינה ומפחית את החשיפה למחוללי האלרגיה.
• רצוי יש לסגור את דלת חדר השינה באופן קבוע, להשתמש במסנני אוויר, לכבס את המצעים לפחות פעם בשבוע.
• מומלץ להימנע משטיחים בבית, עדיף שיהיו משטחים שקל יותר לנקות. כמו כן העדיפו רהיטים עם פחות ריפוד (שעליו האלרגנים נאחזים בקלות).
• חשוב לשאוב אבק היטב ובקביעות לשם הפחתת אלרגנים שמקורם בחתולים. שואבי אבק עם מסננים הלוכדים חלקיקים הינם עדיפים שכן הם לא נוטים לפזר את האלרגנים באוויר במהלך השאיבה.
• יש לשאוב את הבית לפחות פעמיים שלוש בשבוע, תוך התמקדות באזורים שבהם החתול מבלה זמן רב ובמקומות שבהם נצבר אבק כמו פינות החדרים, מתחת לרהיטים, סמוך למיטות.
• כדאי להרגיל את חתול הבית לרחצה באמבטיה. חתולים שרוחצים אותם פולטים הרבה פחות אלרגנים שמקורם בפרווה.
• מומלץ לסרק את החתול מדי יום באמצעות מברשת או כפפת הברשה ייעודיות. כמו כן חשוב לנקות את ארגז החול בכל יום ולמקם אותו באזור מאוורר היטב, רחוק מחללי המגורים המרכזיים.
• התקנת מטהרי אוויר איכותיים בחדרים המרכזיים בבית יכולה להפחית דרמטית את ריכוז האלרגנים באוויר. חשוב גם לנקות את מסנני המזגנים (פילטרים) בבית באופן קבוע.

מתי חשוב לפנות לרופא מומחה לאלרגיות באופן דחוף

יש מקרים שבהם לא כדאי לדחות את הבדיקה — תגובה אלרגית לחתולים עלולה להתפתח במהירות ולהשפיע על מערכת הנשימה.

סימנים שמצריכים פנייה מיידית:

• קוצר נשימה פתאומי או צפצופים בחזה שלא משתפרים לאחר מנוחה או טיפול ביתי.
• נפיחות בפנים, בשפתיים או בעיניים, או תחושת לחץ בגרון.
• תגובות מערכתיות חריפות (אנפילקסיס) – בלבול, סחרחורת, ירידת לחץ דם או קושי חמור בנשימה.
• שיעול מתמשך שמחמיר בלילה או אחרי מגע עקבי עם חתולים.

מתי כדאי לפנות גם אם זה לא מקרה חירום:

• כאשר תסמיני האלרגיה מחמירים ולא מגיבים לטיפול בסיסי (כדורי אנטיהיסטמין או תרסיסים).
• אם האלרגיה משפיעה על איכות החיים – שינה, עבודה או לימודים.
• כשיש צורך להבין האם מדובר באלרגיה לחתולים או בבעיה אחרת בדרכי הנשימה, כמו אסתמה או רגישות לקרדית האבק.

טיפ חשוב: ככל שמאבחנים מוקדם יותר את רמת הרגישות, כך ניתן להתחיל טיפול ממוקד שימנע סיבוכים עתידיים ויקל על חיי היומיום.

טיפולים חדשניים ומחקרים עדכניים לאלרגיה לחתולים

המדע מתקדם בצעדים מהירים — וכיום קיימים טיפולים חדשניים שמסייעים להפחית את עוצמת התגובה האלרגית, ואפילו “לאמן” את הגוף להגיב בצורה רגועה יותר.

חשוב לדעת: חלק מהטיפולים כבר זמינים בישראל דרך מרפאות אלרגיה מתקדמות. מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה לפני התחלת כל טיפול חדש, במיוחד אם אתם נוטלים תרופות נוספות או סובלים ממחלות רקע.

שאלות ותשובות בנושא

האם רק מי שבא במגע ישירות עם חתול עלול לפתח אלרגיה?

האם ישנם גזעי חתולים שפחות מעודדים תגובת אלרגית?

האם חתול מסורס מייצר פחות אלרגן?

האם רחיצת החתול עוזרת להפחית אלרגיה?

האם אפשר לאמץ חתול על אף האלרגיה?