טחורים

טחורים (Hemorrhoids / Piles) הם ורידים נפוחים, הדומים לדליות, בפי הטבעת ובחלק התחתון של הרקטום. טחורים יכולים להתפתח בתוך פי הטבעת (טחורים פנימיים) או מתחת לעור סביב פי הטבעת (טחורים חיצוניים).

כמעט לשלושה מכל ארבעה מבוגרים יהיו טחורים מעת לעת במהלך החיים. לטחורים יש מספר סיבות, אך לעתים קרובות הסיבה אינה ידועה.

למרבה המזל, קיימות אפשרויות יעילות לטיפול בטחורים. אנשים רבים מקבלים הקלה בטיפולים ביתיים ובשינויים באורח החיים ולא נזקקים להתערבויות ניתוחיות.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• ההבדל בין טחורים חיצוניים לפנימיים
• תסמינים של טחורים
• מתי צריך לפנות לרופא?
• הסיבות לתחורים
• גורמי סיכון לטחורים
• סיבוכים של טחורים
• מניעת טחורים
• אבחון טחורים
• טיפולים לטחורים
• האם טחורים ופיסורה זה אותו דבר?

מה ההבדל בין טחורים חיצוניים לטחורים פנימיים?

טחורים חיצוניים – נמצאים מתחת לעור סביב פי הטבעת. טחורים פנימיים – נמצאים בתוך פי הטבעת.

טחורים חיצוניים הם המטרידים מבין השניים מכיוון שהעור מעליהם הופך למגורה ושחוק. אם נוצר קריש דם בתוך טחורים חיצוניים, הכאב יכול להיות פתאומי וחמור והאדם עשוי להרגיש או לראות גוש סביב פי הטבעת. הקריש מתמוסס בדרך כלל ומשאיר עודפי עור (skin tag) העלולים לגרד או להיות מגורים.

טחורים פנימיים בדרך כלל לא כואבים, גם כאשר הם מדממים. ניתן למשל לראות דם אדום בוהק על נייר הטואלט או נוזל לתוך האסלה מבלי להרגיש כאב. טחורים פנימיים עשויים גם לצמוח, או להתרחב מעבר לפי הטבעת, ולגרום לכמה בעיות אפשריות.

כאשר טחור פנימי בולט החוצה, הוא יכול לאסוף כמויות קטנות של ריר וחלקיקי צואה זעירים העלולים לגרום לגירוי שגורם לגרד בפי הטבעת (pruritus ani). ניגוב מתמיד של האזור בניסיון להקל על הגרד עלול להחמיר את הבעיה.

מהם התסמינים של טחורים?

סימנים ותסמינים של טחורים בדרך כלל תלויים בסוג הטחורים, חיצוניים או פנימיים:

מתי יש לפנות לרופא?

אם מופיע דימום במהלך יציאה או שיש טחורים שלא משתפרים לאחר שבוע של טיפול בבית, רצוי להתייעץ עם רופא. אין להניח שדימום מפי הטבעת נובע מטחורים, במיוחד אם מופיעים גם שינויים בהרגלי היציאות או אם הצואה משתנה בצבע או במרקם. דימום בפי הטבעת יכול להופיע גם במחלות אחרות, כולל סרטן המעי הגס וסרטן פי הטבעת. יש לפנות לטיפול חירום (חדר מיון) אם מופיעות כמויות גדולות של דם מפי הטבעת, סחרחורת או עילפון.

מהן הסיבות?

הוורידים סביב פי הטבעת נוטים להימתח בלחץ ועלולים לבלוט או להתנפח.

טחורים יכולים להתפתח מלחץ מוגבר בחלק התחתון של פי הטבעת שנגרם עקב:

• מאמץ בזמן יציאה
• ישיבה למשך פרק זמן ארוך על האסלה
• שלשול או עצירות כרוניים
• עודף משקל
• הריון
• קיום יחסי מין אנאליים
• אנשים המתבססים על דיאטה דלת סיבים
• הרמת משקולות

מהם גורמי הסיכון?

ככל שאדם מתבגר הסיכון לטחורים עולה. הסיבה לכך היא שהרקמות התומכות בוורידים ברקטום ובפי הטבעת יכולות להיחלש ולהימתח. זה יכול לקרות גם בהריון מכיוון שמשקלו של העובר מפעיל לחץ על אזור פי הטבעת. גם סיפור משפחתי של טחורים מעלה את הסיכון לפתח טחורים אצל מטופל.

האם לטחורים יכולים להיות סיבוכים?

סיבוכים של טחורים הם נדירים אך קיימים, והם כוללים:

• אנמיה – לעיתים נדירות, אובדן דם כרוני מטחורים עלול לגרום לאנמיה, שבה אין מספיק תאי דם אדומים בריאים להובלת חמצן לתאי הגוף.
• טחורים כלואים – אם אספקת הדם לטחורים פנימיים מתנתקת (למשל בעקבות לחץ חיצוני), ייתכן שהטחורים יהיו "כלואים", מה שעלול לגרום לכאב קיצוני.
• קריש דם – לעיתים עלול להיווצר קריש דם בטחורים (פקקת). למרות שמדובר במצב לא מסוכן, הוא יכול להיות כואב ביותר ולעתים יש להסיר את הקריש.

כיצד ניתן למנוע טחורים?

הדרך הטובה ביותר למנוע טחורים היא לשמור על הצואה רכה, כך שהיא תעבור בקלות.

כדי למנוע טחורים ולהפחית את תסמיניהם, כדאי למלא אחר העצות הבאות:

אכילת מזונות עתירי סיבים – יש לאכול יותר פירות, ירקות ודגנים מלאים. פעולה זו מרככת את הצואה, מה שעוזר להימנע מלחץ בעת יציאה שעלול לגרום לטחורים. כדאי להוסיף סיבים לתזונה לאט ובהדרגה כדי למנוע גזים.

הקפדה על שתיית נוזלים – יש לשתות שש עד שמונה כוסות מים ונוזלים אחרים (לא אלכוהול) מדי יום בכדי לסייע בשמירה על צואה רכה.

הוספת תוספי סיבים לאוכל – רוב האנשים לא מקבלים בתזונה את כמות הסיבים המומלצת – 20 עד 30 גרם ביום. מחקרים הראו כי תוספי סיבים ללא מרשם, כגון פסיליום (מטמוציל), משפרים את התסמינים בכלל ואת הדימום מטחורים בפרט.

מי שמשתמש בתוספי סיבים צריך להקפיד לשתות לפחות שמונה כוסות מים מדי יום, אחרת, הסיבים עלולים לגרום לעצירות או להחמיר אותה.

הימנעות ממאמץ בעת יציאה – מאמץ ועצירת נשימה בעת יציאה יוצרים לחץ גדול יותר בוורידים בפי הטבעת.

הימנעות מהתאפקות והליכה לשירותים ברגע שמורגש הדחף – אם אדם מתאפק וממתין שהדחף לצאת יחלוף, הצואה עלולה להתייבש ולהפוך לקשה יותר למעבר.

פעילות גופנית – חשוב להישאר פעיל כדי לסייע במניעת עצירות ולהפחתת לחץ על הוורידים, העלול להופיע בתקופות של עמידה או ישיבה ממושכות. פעילות גופנית יכולה גם לעזור בהפחתת משקל עודף שעשוי גם הוא לתרום לטחורים.

הימנעות מישיבה ממושכת – ישיבה ממושכת מדי, במיוחד על האסלה, עלולה להגביר את הלחץ על הוורידים בפי הטבעת.

כיצד מאבחנים טחורים?

הרופא יוכל לראות טחורים חיצוניים אך אבחון של טחורים פנימיים עשוי לכלול בדיקה של התעלה האנאלית והרקטום.

• בדיקה רקטלית – הרופא עוטה כפפה ומחדיר אצבע עם חומר סיכה לתוך פי הטבעת ובמעלה הרקטום במטרה לחוש בממצאים חריגים או שינויים כלשהם באזור.
• בדיקה ויזואלית – מכיוון שטחורים פנימיים לרוב רכים מכדי להרגיש במהלך בדיקה רקטלית, הרופא עשוי לבחון את החלק התחתון של המעי הגס והרקטום באמצעים ויזואליים כמו אנוסקופ, פרוקטוסקופ או סיגמואידוסקופ.

ייתכן שהרופא ירצה לבדוק את המעי הגס באמצעות קולונוסקופיה אם:

• הסימנים והתסמינים מצביעים על כך שייתכן וקיימת מחלה נוספת במערכת העיכול
• יש למטופל גורמי סיכון לסרטן המעי הגס
• המטופל בגיל העמידה ולא עבר קולונוסקופיה לאחרונה

אילו טיפולים קיימים לטחורים?

בסרטון מסבירה ד"ר יפעת יוסף לישצ'ינסקי על טיפול בטחורים

מתוך ראיון בתכנית בקו הבריאות

טיפול תרופתי

אם הטחורים גורמים לאי נוחות קלה בלבד, הרופא עשוי להציע קרמים ללא מרשם, משחות, נרות או רפידות. מוצרים אלה מכילים מרכיבים כמו הממליס, הידרוקורטיזון ולידוקאין, העשויים להקל זמנית על כאבים וגירודים. אין להשתמש בקרם סטרואידים ללא מרשם למשך יותר משבוע, אלא אם כן הורה על כך הרופא, מכיוון שהוא יכול לגרום להידקקות של העור.

כריתת טחורים חיצוניים עקב קריש דם (External hemorrhoid thrombectomy)

אם נוצר קריש דם כואב (פקקת) בתוך טחורים חיצוניים, הרופא יכול להסיר את הטחורים, מה שיכול לספק הקלה מהירה. הליך זה, שנעשה בהרדמה מקומית, יעיל ביותר בעיקר אם נעשה תוך 72 שעות מפיתוח קריש.

הליכים זעיר פולשניים (minimally invasive)

לדימום מתמשך או לטחורים כואבים, הרופא עשוי להמליץ ​​על אחד מההליכים הזעיר פולשניים הקיימים. טיפולים אלה יכולים להיעשות במרפאה או בסביבת אשפוז אחרת ובדרך כלל אינם דורשים הרדמה:

קשירת טחורים – הרופא (פרוקטולוג) מניח רצועות גומי קטנטנות (אחת או שתיים) סביב בסיס הטחורים הפנימיים כדי לנתק את זרימת הדם שלהם וכך הטחור מתכווץ, מתייבש ונופל תוך שבוע.

לרוב נדרשים שתיים עד ארבע חזרות על פעולה זו, שנעשות במרווחים של בין שישה לשמונה שבועות זו מזו, כדי להעלים את הטחורים לחלוטין.

סיבוכים, שהם נדירים, כוללים כאב קל או אי נוחות (בדרך כלל מוקלים באמבטיה), דימום וזיהום. דימום עשוי להתחיל יומיים עד ארבעה ימים לאחר ההליך, אך רק לעיתים רחוקות הוא חמור.

הטרשה (סקלרותרפיה) – הרופא מזריק תמיסה כימית לרקמת הטחורים כדי לגרום להתכווצותה. אמנם הזריקה גורמת לכאב מועט ביחס לקשירה ברצועות גומי ולפעמים אפילו לא כרוכה בכאב כלל, אך היא עשויה להיות פחות יעילה מקשירה.

צריבה – טכניקות צריבה משתמשות בלייזר, באור אינפרא אדום או בחום. הן גורמות לטחורים פנימיים קטנים ומדממים להתקשות ולהתכווץ. לצריבה מעט תופעות לוואי ולרוב היא גורמת לאי נוחות מועטה בלבד.

קשירת עורק הטחורים (HAL) – אפשרות נוספת להסרת טחורים. בשיטה זו מאתרים את העורקים המזינים את הטחורים באמצעות אולטרסאונד דופלר ולאחר מכן קושרים את אותם עורקים ובכך מביאים לנשירת הטחורים.

שיטה זו יעילה יותר מאשר קשירה ברצועות גומי, אבל גם יקרה יותר וגורמת לכאב שנמשך למשך יותר זמן. הפעולה תבוצע כתלות בסוג הטחורים ובעיקר אם קשירת הטחורים עצמם באמצעות רצועת גומי נכשלה.

צפו בד"ר מקסים סקסונוב מסביר על הליך צנתור טחורים מתוך ראיון בתכנית בקו הבריאות

הליכים כירורגיים

רק אחוז קטן מהאנשים עם טחורים זקוקים לניתוח. עם זאת, אם הליכים אחרים לא הצליחו או שהטחורים גדולים, הרופא עשוי להמליץ ​​על אחת מהפעולות הבאות:

הסרת טחורים (כריתת טחורים) – קיימות מספר טכניקות שבכולן המנתח מסיר רקמות טחורים חריגות הגורמות לדימום. הניתוח יכול להיעשות בהרדמה מקומית בשילוב עם אלחוש מקומי, הרדמה ספינאלית או הרדמה כללית.

כריתת טחורים היא הדרך המוחלטת והיעילה ביותר לטיפול (95% ריפוי) בטחורים קשים או חוזרים. סיבוכים יכולים לכלול קושי זמני בריקון שלפוחית ​​השתן, מה שעלול לגרום לדלקות בדרכי השתן. סיבוך זה מתרחש בעיקר לאחר הרדמה ספינאלית.

לרוב האנשים יהיה כאב מסוים לאחר ההליך, אך בדרך כלל הם יכולים לחזור הביתה באותו יום עם נטילת משככי כאבים להקלה. בדרך כלל חולים יכולים לחזור לעבודה לאחר 7-10 ימים.

כריתת טחורים היקפית עם מהדק סיכות – הליך זה (הנקרא בשפה מקצועית hemorrhoidopexy או stapling – הידוק), חוסם את זרימת הדם לרקמת הטחורים ומשמש בדרך כלל רק עבור טחורים פנימיים. הידוק לרוב פחות כאב מאשר כריתת טחורים ומאפשר חזרה מוקדמת יותר לפעילות סדירה.

בהשוואה לכריתת טחורים לעומת זאת, הידוק נקשר לסיכון גבוה יותר להישנות וצניחת פי הטבעת – מצב בו חלק מהתעלה האנאלית בולט מפי הטבעת. סיבוכים נוספים יכולים לכלול גם דימום, אצירת שתן וכאבים.

האם ישנם טיפולים ביתיים לטחורים?

לעיתים קרובות ניתן להקל על כאב קל, נפיחות ודלקת של טחורים בעזרת טיפולים ביתיים:

• אכילת מזונות עתירי סיבים – יש לאכול יותר פירות, ירקות ודגנים מלאים. פעולה זו מרככת את הצואה, מה שעוזר להימנע מלחץ בעת יציאה שעלול לגרום לטחורים.
• שימוש בטיפולים מקומיים – מריחת קרם טחורים ללא מרשם, שימוש בנרות המכילים הידרוקורטיזון, שימוש בתרסיס הממליס (witch hazel) או חומרים מאלחשים.
• אמבטיות קבועות (אמבטיות ישיבה/סיץ sitz) – השרייה של אזור פי הטבעת במים חמים במשך 10 עד 15 דקות פעמיים עד שלוש ביום.
• משככי כאבים – ניתן להשתמש בפרצטמול (אקמול) או איבופרופן (אדוויל, נורופן) באופן זמני כדי להקל על אי הנוחות.

בטיפולים אלה, תסמיני טחורים חולפים לרוב תוך שבוע. יש לפנות לרופא לאחר שבוע אם אין הקלה, או מוקדם יותר אם מופיעים כאבים עזים או דימום.

האם טחורים ופיסורה זה אותו הדבר?

טחורים ופיסורה אנאלית הן שתי בעיות שונות, שמופיעות באותו אזור (פי הטבעת).

פיסורה אנאלית היא קרע קטן ברקמה הדקה והלחה (רירית) המצפה את פי הטבעת. פיסורה אנאלית עלולה להתרחש כאשר במהלך יציאה עוברת צואה קשה או גדולה.

פיסורות אנאליות בדרך כלל גורמות לכאב ודימום במהלך יציאות. כמו כן עשויות להיות עוויתות בטבעת השריר בסוף פי הטבעת (הסוגר אנאלי). פיסורות אנאליות שכיחות מאוד אצל תינוקות אך יכולות להשפיע על אנשים בכל גיל.

רוב הפיסורות משתפרות עם טיפולים פשוטים, כגון צריכת סיבים מוגברת או אמבטיות. כמו במקרה של טחורים, חלק מהאנשים עם פיסורה אנאלית עשויים להזדקק לתרופות ולעיתים אף לניתוח.

שאלות ותשובות בנושא

האם טחורים זו בעיה נפוצה?

מהן הסיבות לטחורים בהריון?

מה יכול לסייע בהחלמה מניתוח טחורים?

האם טחורים יכולים לחזור?