הפריה חוץ גופית (IVF)

הפריה חוץ גופית היא סדרה מורכבת של פרוצדורות המשמשות לסיוע בכניסה להריון או למניעת בעיות גנטיות בעובר. במהלך ההליך, ביציות בוגרות נאספות (נשאבות) מהשחלות ומופרות על ידי זרע במעבדה. לאחר מכן, הביצית המופרית, אחת או יותר, מועברת לרחם.

מחזור מלא אחד של הפריה חוץ גופית אורך כשלושה שבועות, אך לפעמים השלבים הללו מפוצלים לחלקים שונים והתהליך יכול לקחת זמן רב יותר. הפריה חוץ גופית היא הצורה היעילה ביותר של טיפולי פוריות וההליך יכול להיעשות באמצעות הביציות והזרע של בני הזוג או שהוא עשוי לכלול ביציות, זרע או עוברים מתורם ידוע או אנונימי.

במקרים מסוימים, עשויה להיות מעורבת בהליך גם פונדקאית – אישה שהעובר גדל ברחמה למרות שהביצית אינה שלה. הסיכויים להביא תינוק בריא מהפריה חוץ גופית תלויים בגורמים רבים, כגון הגיל והסיבה בגינה נדרשים טיפולי פוריות.

על הפריה חוץ גופית (IVF) מסביר פרופ’ דניאל זיידמן בסרטון הבא:

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

במאמר זה נדון על:

• מדוע מבצעים הפריה חוץ גופית
• מהם הסיכונים בהפריה חוץ גופית
• איך מתכוננים לטיפולי הפריה חוץ גופית
• מהם השלבים בתהליך הפריה חוץ גופית

מדוע מבצעים הפריה חוץ גופית?

הפריה חוץ גופית מיועדת לטיפול באי פריון או למניעת פגמים גנטיים מעוברים. אם מבוצעת הפריה חוץ גופית לטיפול באי פריון, בני הזוג יוכלו לנסות אפשרויות טיפול פולשניות פחות לפני שינסו הפריה חוץ גופית, כולל תרופות מעודדות פוריות להגברת ייצור ביציות או הזרעה תוך רחמית – הליך בו מכניסים זרע ישירות לרחם בסמוך לזמן הביוץ.

לפעמים, הפריה חוץ גופית מוצעת כטיפול ראשוני לאי פוריות אצל נשים מעל גיל 40. הפרוצדורה יכולה להיעשות גם בנוכחות מצבים בריאותיים מסוימים.
לדוגמה, הפריה חוץ גופית עשויה להיות אופציה במצבים של:

• נזק לחצוצרות או חסימה – נזק או חסימה של החצוצרות מקשים על הפריית הביצית או על מעבר הביצית המופרית לרחם.
• הפרעות ביוץ – אם הביוץ מתרחש לעיתים רחוקות או אינו מתרחש כלל, יש פחות ביציות זמינות להפריה.
• אנדומטריוזיס – אנדומטריוזיס מתרחש כאשר רקמת רירית הרחם גדלה מחוץ לרחם עצמו ולעיתים קרובות משפיעה על תפקוד השחלות, הרחם והחצוצרות.
• שרירנים ברחם – שרירנים הם גידולים שפירים בדופן הרחם ושכיחים אצל נשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם. שרירנים ברחם עלולים להפריע להשתרשות הביצית המופרית.
• עיקור – אם האישה עברה קשירת חצוצרות – סוג של עיקור בו נחתכים או נחסמים החצוצרות כדי למנוע הריון לצמיתות – והיא רוצה להיכנס להריון, הפריה חוץ גופית עשויה להוות חלופה שתאפשר זאת.
• פגיעה בייצור זרע או בתפקודו – ריכוז זרע נמוך מהממוצע, תנועה חלשה של הזרע (תנועתיות לקויה) או חריגות בגודל תאי הזרע ובצורתם עלולים להקשות על הזרע להפרות ביצית. אם נמצאו הפרעות הקשורות לזרע, ייתכן שבן הזוג יצטרך לפנות למומחה כדי לקבוע אם ישנה אפשרות לפתור את ההפרעה.
• אי פריון לא מוסבר – אי פריון לא מוסבר פירושו שלא נמצאה סיבה לאי פריון למרות בירור שבוצע לסיבות שכיחות.
• הפרעה גנטית – אם אחד מבני הזוג נמצא בסיכון להעביר הפרעה גנטית לילד, ייתכן שהוא יהיה מועמד לאבחון גנטי טרום השרשה (PGD) – הליך הכרוך בהפריה חוץ גופית. לאחר שאיבת הביציות והפרייתן, הן נבדקות לאיתור בעיות גנטיות מסוימות, אם כי לא ניתן למצוא את כל ההפרעות הגנטיות. עוברים שלא נמצאו אצלהם בעיות ניתנים להחזרה לרחם.
• שימור פוריות לסרטן או מצבים בריאותיים אחרים – אם אישה עומדת להתחיל טיפול בסרטן, כגון הקרנות או כימותרפיה, העלולים לפגוע בפוריות, הפריה חוץ גופית לשימור פוריות עשויה להיות אפשרות מתאימה. נשים יכולות לעבור שאיבת ביציות מהשחלות שלהן ולהקפיא אותן לשימוש מאוחר יותר או שניתן להפרות את הביציות ולהקפיא אותן כעוברים לשימוש עתידי.

נשים שאין להן רחם תפקודי או שההיריון מהווה עבורן סיכון בריאותי חמור עשויות לבחור בהפריה חוץ גופית באמצעות אישה אחרת לנשיאת ההיריון (פונדקאית). במקרה זה, ביציות האישה מופרות בזרע, אך העוברים שהתקבלו מוחזרים לרחם הפונדקאית.

מהם הסיכונים בהפריה חוץ גופית?

הסיכונים בהפריה חוץ גופית כוללים:

• הריון מרובה עוברים – הפריה חוץ גופית מגדילה את הסיכון להריון ולידה מרובי עוברים במקרה בו יותר מעובר אחד מוחזרים לרחם. הריון מרובה עוברים טומן בחובו סיכון גבוה יותר ללידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך מאשר הריון עם עובר יחיד.
• לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך – מחקרים מראים כי הפריה חוץ גופית מעלה במעט את הסיכון שהתינוק ייוולד מוקדם או עם משקל לידה נמוך.
• תסמונת גירוי יתר בשחלות – שימוש בתרופות מעודדות פוריות הניתנות בהזרקה, כגון גונדוטרופין כוריוני (HCG), על מנת לגרום לביוץ עלול לגרום לתסמונת גירוי יתר בשחלות, בה השחלות נפוחות וכואבות. התסמינים נמשכים בדרך כלל שבוע וכוללים כאבי בטן, נפיחות, בחילות, הקאות ושלשולים. אם האישה נכנסת להריון, התסמינים עשויים להימשך מספר שבועות. לעיתים נדירות, ניתן לפתח צורה חמורה יותר של תסמונת גירוי יתר בשחלות העלולה לגרום גם לעלייה מהירה במשקל ולקוצר נשימה.
• הפלה – שיעור ההפלות של נשים שהרו בסיוע הפריה חוץ גופית דומה לזה של נשים שהרות באופן טבעי – כ-15% עד 25% – אך השיעור עולה עם גיל האם.
• סיבוכים בהליך שאיבת הביציות – שימוש במחט שאיבה לאיסוף ביציות עלול לגרום לדימום, זיהום או נזק למעי, לשלפוחית ​​השתן או לכלי דם. סיכונים קשורים גם לטשטוש והרדמה כללית, אם משתמשים בהם.
• הריון חוץ רחמי (הריון אקטופי) – כ-2% עד 5% מהנשים המסתייעות בהפריה חוץ גופית יעברו הריון חוץ רחמי – מצב בו הביצית המופרית משתרשת מחוץ לרחם, בדרך כלל בחצוצרה. מדובר במצב חירום רפואי הדורש התערבות. כמו כן, הביצית המופרית אינה יכולה לשרוד מחוץ לרחם ואין שום דרך להמשיך בהריון.
• מומים מולדים – גיל האם הוא גורם הסיכון העיקרי להתפתחות מומים מולדים, ללא קשר לאופן בו מתבצעת ההתעברות.
• מחלת הסרטן – אף על פי שכמה מחקרים מוקדמים הציעו כי ייתכן שקיים קשר בין תרופות מסוימות המשמשות לעידוד שגשוג ביציות לבין התפתחות סוג מסוים של גידול בשחלות, מחקרים עדכניים יותר אינם תומכים בממצאים אלה. לא נראה שיש סיכון מוגבר משמעותית לסרטן השד, סרטן רירית הרחם, סרטן צוואר הרחם או השחלות לאחר הפריה חוץ גופית.

איך מתכוננים לטיפולי הפריה חוץ גופית?

לפני שמתחילים מחזור של הפריה חוץ גופית תוך שימוש בביציות ובזרע של בני הזוג, סביר להניח שהאישה ובן זוגה יזדקקו לבדיקות שונות, כולל:

• בדיקת רזרבה שחלתית – כדי לקבוע את כמות הביציות ואיכותן הרופא עשוי לבדוק את ריכוז ההורמון מעורר הזקיק (FSH), אסטרדיול (אסטרוגן), והורמון אנטי מולריאני (AMH) בדם במהלך הימים הראשונים למחזור החודשי. תוצאות הבדיקה, לעתים קרובות יחד עם אולטרסאונד של השחלות, יכולות לעזור לחזות כיצד השחלות יגיבו לתרופות מעודדות פוריות.
• בדיקת זרע – אם בדיקת זרע לא נעשתה כחלק מהערכת הפוריות הראשונית, הרופא יערוך אותה זמן קצר לפני תחילת מחזור הטיפול בהפריה חוץ גופית.
• בדיקת מחלות זיהומיות – שני בני הזוג ייבדקו לנוכחות של מחלות זיהומיות שונות, כולל HIV.
• תרגול העברת עוברים (מדומה) – הרופא עשוי לבצע העברת עוברים מדומה כדי לקבוע את עומק חלל הרחם ואת הטכניקה הטובה ביותר להחזיר את העוברים לרחם.
• בדיקת רחם – הרופא יבדוק את רירית הרחם לפני התחלת התהליך. זה עשוי להיות כרוך בסונוהיסטוגרפיה – בדיקה בה מוזרק נוזל דרך צוואר הרחם אל הרחם ומבוצע אולטראסאונד ליצירת תמונות של חלל הרחם. בדיקת הרחם עשויה לכלול בנוסף גם היסטרוסקופיה – בה מוחדר מוט טלסקופי דק, גמיש ומואר (היסטרוסקופ) דרך הנרתיק וצוואר הרחם לרחם ובאמצעות סיב אופטי ניתן לקבל תמונות של חלל הרחם.

לפני תחילת מחזור של הפריה חוץ גופית, יש לשקול מספר שאלות חשובות, כולל:

• כמה עוברים יוחזרו לרחם? מספר העוברים שיוחזרו מבוסס בדרך כלל על גיל ומספר הביציות שנשאבו. מכיוון שקצב ההשתרשות נמוך יותר עבור נשים מבוגרות, מוחזרים אצלן בדרך כלל יותר עוברים – למעט נשים המשתמשות בתרומת ביצית או עוברים שעברו אבחון גנטי טרום השרשה. מרבית הרופאים מקיימים הנחיות ספציפיות למניעת הריון מרובה עוברים מסדר גבוה – שלישיות ומעלה – ובמדינות מסוימות קיימת חקיקה המגבילה את מספר העוברים שניתן להחזיר לרחם.
• מה לעשות עם עוברים נוספים? עוברים נוספים ניתן להקפיא ולאחסן לשימוש עתידי למשך מספר שנים. לא כל העוברים ישרדו את תהליך ההקפאה וההפשרה, אם כי רובם כן. הקפאת עוברים יכולה להפוך מחזורים עתידיים של הפריה חוץ גופית ליקרים ופולשניים פחות.
• איך מתמודדים עם הריון מרובה עוברים? אם יותר מעובר אחד מוחזר לרחם, הפריה חוץ גופית יכולה לגרום להריון מרובה עוברים – מה שיכול לגרום לאם ולתינוקות סיכונים בריאותיים. במקרים מסוימים ניתן להשתמש בדילול עוברים כדי לעזור לאישה להביא פחות תינוקות עם סיכון בריאותי נמוך יותר.

מהם השלבים בתהליך?

הפריה חוץ גופית כוללת מספר שלבים – גירוי שחלות, שאיבת ביציות, הפקת זרע, הפריה והחזרת עוברים. מחזור אחד של הפריה חוץ גופית יכול לארוך כשבועיים-שלושה, וייתכן ויהיה צורך ביותר ממחזור אחד.

גירוי שחלות

אם משתמשים בביציות של האישה במהלך הפריה חוץ גופית, מחזור הפריה יתחיל בטיפול בהורמונים סינתטיים כדי לעורר את השחלות לגרום להבשלת מספר ביציות – ולא ביצית יחידה כמו שקורה בדרך כלל במחזור החודשי. יש צורך בביציות מרובות מכיוון שחלק מהביציות לא יופרו או יתפתחו כרגיל לאחר ההפריה.

יתכן שיהיה צורך במספר תרופות לצורך כך, כגון:

• תרופות לגירוי שחלות – כדי לעורר את השחלות, ייתכן שתינתן תרופה המכילה הורמון מגרה זקיק (FSH), הורמון הצהבה (LH) או שילוב של שניהם. תרופות אלו מעוררות יותר מביצית אחת להבשיל בכל פעם.
• תרופות להבשלת ביציות – כאשר הזקיקים מוכנים לשאיבת ביציות – בדרך כלל לאחר שמונה עד 14 יום – המטופלת תקבל גונדוטרופין כוריוני (HCG) או תרופות אחרות שיעזרו לביציות להבשיל.
• תרופות למניעת ביוץ מוקדם – תרופות אלו מונעות מהגוף לשחרר את הביציות המתפתחות מוקדם מדי.
• תרופות להכנת רירית הרחם – ביום שאיבת הביציות או בזמן החזרת העובר, הרופא עשוי להמליץ ​​ליטול תוספי פרוגסטרון כדי להפוך את רירית הרחם למוכנה יותר לקליטת העובר.

בדרך כלל, יהיה צורך בשבוע עד שבועיים של גירוי שחלות לפני שהביציות יהיו מוכנות לשאיבה. על מנת לקבוע מתי הביציות מוכנות לשאיבה, הרופא יבצע:

• אולטרסאונד נרתיקי – בדיקת הדמיה של השחלות כדי לעקוב אחר התפתחות הזקיקים.
• בדיקות דם – למדידת התגובה לתרופות לגירוי השחלות – רמות האסטרוגן בדרך כלל עולות עם התפתחות הזקיקים ורמות הפרוגסטרון נשארות נמוכות עד לאחר הביוץ.

לפעמים צריך לבטל מחזור הפריה חוץ גופית לפני שאיבת הביציות מאחת מהסיבות הבאות:

• כמות לא מספקת של זקיקים שהתפתחו
• ביוץ מוקדם
• כמות גדולה מדי של זקיקים שהתפתחו שמהווה סיכון לתסמונת גירוי יתר בשחלות
• בעיות רפואיות אחרות

אם מחזור ההפריה מבוטל, הרופא עשוי להמליץ ​​על שינוי בתרופות או במינונים שלהן כדי לקדם תגובה טובה יותר במהלך מחזורי הפריה עתידיים. לחלופין, ייתכן שיהיה צורך בתרומת ביצית.

שאיבת ביציות

שאיבת ביציות יכולה להיעשות במרפאה 34 עד 36 שעות לאחר ההזרקה הסופית ולפני שמתרחש ביוץ ובמהלכה יינתנו תרופות הרגעה ומשככי כאבים.

השאיבה מתבצעת לרוב בהנחיית אולטרסאונד נרתיקי על מנת לזהות את הזקיקים המתאימים לשאיבה. לאחר מכן מוחדרת מחט דקה דרך הנרתיק שבאמצעותה שואבים את הביציות. אם השחלות אינן נגישות באמצעות אולטרסאונד נרתיקי, ניתן להשתמש באולטרסאונד בטן להנחיית המחט. הביציות מוסרות מהזקיקים באמצעות מחט המחוברת למכשיר יניקה וניתן להסיר מספר ביציות בתוך כ-20 דקות. לאחר שאיבת הביצית האישה עלולה לחוות התכווצויות ותחושות של מלאות או לחץ. ביציות שנראות בריאות ובשלות ישולבו עם זרע כדי לנסות ליצור עוברים.

הפקת זרע

אם משתמשים בזרע של בן הזוג, הוא ימסור דגימת זרע במשרד הרופא או במרפאה באמצעות אוננות בבוקר שאיבת ביציות. לעיתים נדרשות שיטות אחרות, כמו שאיבת זרע מהאשך – שימוש במחט או הליך כירורגי להוצאת זרע ישירות מהאשך. כמו כן, ניתן להשתמש בזרע מתורם.

הפריה

ניתן לבצע הפריה בשתי שיטות נפוצות:

• הזרעה קונבנציונאלית – במהלך ההזרעה המקובלת מערבבים זרע בריא וביציות בוגרות ומדגירים אותם יחד במשך לילה.
• מיקרומניפולציה (ICSI – Intra cytoplasmatic sperm injection)- בשיטה זו מזריקים תא זרע בריא בודד ישירות לכל ביצית בשלה. ICSI משמש לעתים קרובות כאשר איכות זרע או מספר תאי הזרע מהווים בעיה או אם ניסיונות ההפריה במהלך מחזורי הפריה חוץ גופית קודמים נכשלו.

במצבים מסוימים, הרופא עשוי להמליץ ​​על הליכים נוספים טרם החזרת העובר לרחם:

• עזרה בהנצה – Assisted Hatching – כחמישה עד שישה ימים לאחר ההפריה, העובר מנץ (בוקע) מקרום הביצית המופרית (הנקרא zona pellucida) מה שמאפשר לו להשתרש ברירית הרחם. אם האישה מבוגרת יותר, או אם היא עברה מספר ניסיונות הפריה חוץ גופית כושלים, הרופא עשוי להמליץ ​​על סיוע בהנצה – טכניקה בה יוצרים חור באותו קרום ממש לפני ההחזרה כדי לסייע לעובר להנץ ממנו. עזרה בהנצה שימושית גם לביציות או עוברים שהוקפאו בעבר מכיוון שהתהליך עלול להקשיח את הקרום.
• אבחון גנטי טרום השרשה (PGD) – הליך בו העוברים מתפתחים באינקובטור עד שהם מגיעים לשלב שבו ניתן להסיר דגימה קטנה ולבדוק נוכחות מחלות גנטיות ספציפיות או את מספר הכרומוזומים, בדרך כלל לאחר חמישה עד שישה ימי התפתחות. עוברים שאינם מכילים גנים או כרומוזומים פגומים ניתנים להחזרה לרחם. בעוד שאבחון גנטי טרום השרשה יכול להפחית את הסבירות שהורה יעביר בעיה גנטית, הוא לא יכול לבטל את הסיכון הזה לחלוטין ועדיין מומלץ לבצע​​ בדיקות מעקב לפני הלידה.

החזרת עוברים

החזרת עוברים נעשית במרפאה ולרוב מתרחשת יומיים עד חמישה ימים לאחר שאיבת הביציות.

ההליך בדרך כלל לא כרוך בכאבים, אם כי האישה עלולה לחוות התכווצויות קלות.

הרופא יכניס צינור ארוך, דק וגמיש לרחם (דרך הנרתיק וצוואר הרחם). קצה הצינור מחובר למזרק המכיל עובר אחד או יותר ובאמצעות המזרק הרופא יכניס את העובר או העוברים לרחם. אם החזרת העוברים עוברת בהצלחה, העובר ישתרש ברירית הרחם כשישה עד עשרה ימים לאחר מכן.

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

למה ניתן לצפות לאחר ההליך?

כיצד יודעים אם ההליך עבד?

אילו גורמים משפיעים על הסיכוי להצלחת התהליך?

כמה זמן צריך לעבור בין מחזור טיפול אחד לשני?

האם טיפולי הפריה חוץ גופית עולים כסף?