ניתוח בריאטרי בעידן תרופות ה GLP-1 : האם יש עדיין מקום לניתוח?

תרופות ה-GLP-1 שינו את שיח ההשמנה, אבל לא את המדע.
ד"ר דביר פרויליך, מנהל שירות הכירורגיה הבריאטרית במרכז הרפואי כרמל, מסביר בתוכנית "סטטוסקופ" מדוע הניתוח הבריאטרי נשאר הטיפול היעיל והמתמשך ביותר עבור מטופלים רבים.

צפו בד"ר דביר פרויליך, רופא כירורג בכיר ומנהל השירות הבריאטרי בבי"ח כרמל מתראיין על כך בתוכנית סטטסקופ, רשת 13:

הרעש סביב הGLP-1 ולמה זה לא סוף הסיפור

בשנים האחרונות הפכו תרופות ה-GLP-1 לנושא חם. כולם מדברים עליהן, בחדרי המתנה, בתקשורת, ברשתות החברתיות.
צדק מי שאומר שמדובר בפריצת דרך.
למטופלים שמתאימים, תרופות אלו מצליחות להפחית תיאבון, לייצב סוכר בדם ולהוביל לירידה משמעותית במשקל.
אבל כמו כל טיפול רפואי, הן לא מתאימות לכולם, ובוודאי שאינן מחליפות את כל האפשרויות הטיפוליות.

ד"ר דביר פרויליך: "הגל הנוכחי של התלהבות מהתרופות החדשות יוצר לפעמים רושם מוטעה שהניתוח הבריאטרי הפך למיותר. המציאות הקלינית מספרת סיפור שונה לחלוטין."

מה הניתוח הבריאטרי עושה שאף תרופה לא יכולה?

הניתוח הבריאטרי – בין אם מדובר בשרוול קיבה, מעקף קיבה או מיני מעקף, פועל באמצעות מנגנון עמוק ומשולב:
הוא משנה את מבנה מערכת העיכול, משפיע על הורמוני השובע והרעב, ומשנה את האופן שבו הגוף מגיב לסוכר ולשומן.
זאת בניגוד לתרופה, שפועלת כל עוד נוטלים אותה ומפסיקה את פעולתה עם הפסקת השימוש.

הנתונים ברורים: מחקרים לטווח ארוך, ובראשם מחקר ה-SOS השוודי שעקב אחר מטופלים במשך עשרות שנים, מראים שהניתוח הבריאטרי מוביל לירידה ממוצעת של 25%-30% ממשקל הגוף, ושיפורים דרמטיים בתחלואה הנלווית כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, דום נשימה בשינה, כולסטרול ועוד.

חלק מהמטופלים חווים הפוגה מלאה של סוכרת מסוג 2 כבר ימים לאחר הניתוח, עוד לפני שירדו במשקל באופן משמעותי.
לעומת זאת, תרופות ה-GLP-1 מצליחות להשיג ירידה ממוצעת של 15%-20% ממשקל הגוף – תוצאה מרשימה, אך עדיין נמוכה משמעותית מהניתוח. ויותר מכך: כשמפסיקים ליטול את התרופה, המשקל חוזר ברוב המקרים.

לא מתחרים אלא משלימים:

ד"ר פרויליך מדגיש: "הגישה הנכונה אינה "ניתוח מול תרופה"  אלא הבנה שמדובר בכלים שונים, עם אוכלוסיות יעד שונות ומטרות שונות."

יש מטופלים שעבורם תרופות ה-GLP-1 הן הפתרון הנכון לדוג' אנשים שלא מגיעים לסף ה-BMI הנדרש לניתוח, מי שמחפש טיפול שמרני, או מטופלים שאינם מועמדים מתאימים לניתוח מסיבות רפואיות.

אבל כשמדברים על מטופל עם השמנת יתר חולנית – BMI מעל 40, או מעל 35 עם תחלואה נלווית , הניתוח הבריאטרי הוא עדיין הטיפול שמציע את התוצאות הטובות ביותר לטווח הארוך.
זו לא דעה, זה הקונצנזוס של כל הגופים המדעיים המובילים בעולם, כולל IFSO, האיגוד הבינלאומי לכירורגיה בריאטרית ומטבולית.

בנוסף, קיימת גישה משולבת שצוברת תאוצה: שימוש בתרופות GLP-1 לפני הניתוח, כדי להפחית את מסת הכבד ולהכין את הגוף לקראת הניתוח  ואפילו לאחריו, במקרים שבהם נדרשת תמיכה נוספת.
זהו שילוב שמיטיב עם המטופל, לא תחרות.

מי הם המועמדים לניתוח בריאטרי?

לא כל מי שסובל מעודף משקל זקוק לניתוח, ולא כל מי שרוצה ניתוח אכן מתאים לו.

הקריטריונים ברורים:
BMI מעל 40 –השמנת יתר חולנית, ללא תנאי נוסף.
BMI בין 35–40 – כאשר קיימת תחלואה נלווית כמו סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה ועוד.
כישלון טיפולים שמרניים – ניסיונות חוזרים לדיאטה, פעילות גופנית וטיפול תרופתי שלא הניבו תוצאות מתמשכות.

כאשר מטופל עומד בקריטריונים אלו, הניתוח הבריאטרי אינו רק אפשרות, הוא ההמלצה הרפואית המוכחת ביותר שעומדת על הפרק.

הניתוח של היום – הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתם

אחת הסיבות שאנשים נרתעים מניתוח בריאטרי היא דימוי ישן ומוטעה. הניתוח של 2025 אינו דומה לניתוח של לפני עשרים שנה.
כיום, כל הניתוחים מבוצעים בגישה לפרוסקופית, דרך כמה חתכים קטנים בדופן הבטן.
אשפוז ממוצע של יום-יומיים, חזרה לשגרה תוך שבועיים, וסיבוכים חמורים הם נדירים ביותר בידיים מיומנות.
ד"ר פרויליך, שביצע את התמחות-העל שלו בכירורגיה בריאטרית בקליבלנד קליניק – אחד המרכזים המובילים בעולם, מבצע ניתוחים אלו מדי יום.
עבורו, הניתוח הבריאטרי אינו "פתרון אחרון" אלא טיפול מתוכנן, בטוח ויעיל, שמשנה חיים.

המסקנה: לכל טיפול יש מקום, לניתוח יש עדיפות.
עידן תרופות ה-GLP-1 הוא בשורה אמיתית לאנשים רבים ואין לזלזל בכך, אך הוא אינו מבטל את הניתוח הבריאטרי.
עבור מטופלים שמגיעים להתוויות הניתוחיות, הניתוח הבריאטרי נשאר הטיפול היחיד שמציע שינוי מבני, תוצאות מוכחות לעשרות שנים, ופוטנציאל לריפוי ממחלות הנלוות להשמנה, לא רק ניהול שלהן.

אם אתם או מישהו קרוב אליכם מתמודד עם השמנת יתר משמעותית ושוקלים את האפשרויות הטיפוליות, שיחה עם כירורג בריאטרי מנוסה היא צעד ראשון חיוני.
לא כדי "לשכנע" לנתח, אלא כדי לקבל תמונה מלאה ומבוססת ראיות.