הטיפולים החדשניים לאוסטאופורוזיס שברי דחיסה וכאבי גב

עם ההתבגרות, הולכות ומתרבות הבעיות בעמוד השדרה, ובהן גם שברי דחיסה, הנגרמים בעיקרם כתוצאה מאוסטאופורוזיס, ובעיקר בקרב נשים. שבר דחיסה עלול לגרום לכאבים עזים ואף להגבלה מוחלטת של תנועת החולה, וכיום ישנם טיפולים חדשניים המבוססים על ניתוח זעיר פולשני באשפוז יום, המאפשר שיקום מלא של החוליה השבורה וחזרה לשגרה בתוך זמן קצר.

צפו בד"ר בן גלים מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי

מהו שבר דחיסה?

שבר דחיסה הוא למעשה מצב של אי ספיקה של העצם, קרי חסר או היעלמות של מסת עצם.

מצב זה יכול לנבוע ממגוון סיבות ובראשון אוסטאופורוזיס, וכן ממחלות רקע אחרות כדוגמת מיאלומה נפוצה או גידולים סרטניים המובילים למצב בו תוכן העצם הולך ונעלם, עד כדי כך שפעולות יומיומיות פשוטות כמו כפיפה או הרמת חפץ, עלולות לגרום לשבר בחוליה.

שבירה זו נגרמת בתהליך של קריסת העצם והידחסותה כלפי מטה, ומכאן השם 'שבר דחיסה'.

מהי הבעייתיות שיוצר שבר דחיסה?

מעבר לשבירת החוליה והנזק הפיזיולוגי שיכול להיגרם בגינה, שבר דחיסה יוצר פגיעה משמעותית באיכות חייו של החולה, פגיעה שבאה לידי ביטוי בכאב בלתי נסבל עם מוגבלות משמעותית בתנועה, עד כדי קושי בקימה, עמידה וביצוע פעולות יומיומיות.

במקרים מסוימים, כאב הגב הוא כה עז עד כי החולה הופך להיות מרותק למיטתו מבלי יכולת לקום, ומכאן מתחיל מעגל של תחלואה הנובעת משכיבה ממושכת ללא תנועה במיטה.

כיצד מתבצע אבחון של שבר דחיסה?

האבחון של שבר דחיסה מתבצע בדרך כלל באמצעות צילום רנטגן צדדי וקדמי של עמוד השדרה.

את הצילום חשוב לבצע בעמידה, על מנת לקבל מושג על המידה בה קורס עמוד השדרה תחת משקל הגוף בנוכחות של שבר הדחיסה, וכן כדי להעריך את הזווית שמקבלת החוליה קדימה, תחת מצב השבר.

כיצד מטפלים בשבר דחיסה?

הטיפול בשבר דחיסה מתבצע בשני שלבים, כשבשלב הראשון ההתמקדות היא בטיפול שמרני המבוסס על משככי כאבים וזריקות.

במידה והכאב חולף כעבור מספר ימים, מסתיים למעשה הטיפול והמטופל נכנס למעקב עד הפעם הבאה.

במקרים בהם השבר ממשיך להידחס ולייצר כאב, נעשה שימוש בטכניקות חדשניות, בהן גם פטנט ישראלי חדש, כולן מבוססות על ניתוח זעיר פולשני באמצעות מחט, ישירות אל החוליה הפגועה.

כיצד מבוצע הניתוח לטיפול בשבר דחיסה?

הטיפול בשבר דחיסה מבוסס על ניתוח שההשראה לו מגיעה דווקא מעולם הקרדיולוגיה.

רופאי לב מסוגלים להכניס מחט מאוד דקיקה אל עורקי הלב ואף לנפח בלון על מנת להרחיבם.

על פי אותו הקונספט, מבוצע כיום גם הטיפול הזעיר פולשני בשבר דחיסה בחוליות עמוד השדרה.

בהליך זה, מבוצעת חדירה ישירה אל תוך החוליה, באמצעות מחט דקיקה, דרכה מועבר מקדח דקיק הקודח חור בדופן החוליה.

לאחר פתיחת פתח בחוליה, מבוצעת הזרקה של צמנט רפואי/ בטון רפואי אל תוך החוליה.

כרבע שעה לאחר הזרקת הצמנט הרפואי, החומר מתקשה מאוד והופך להיות קשה כמו אבן.

אחד האתגרים בביצוע ניתוח זה סובב סביב העובדה שבמהלכו מוזרק חומר במצב נוזלי (הצמנט הרפואי) אל תוך חוליה שבורה, דרכה יכול החומר לנזול החוצה ולגרום פגיעה ברקמות סמוכות, לרבות חוט השדרה.

על מנת לפתור את האתגר, פותחו פתרונות טכנולוגיים מתקדמים כדוגמת בלון המוזרק ומנופח כדי לייצב תחילה את העצם, ורק לאחר מכן מוזרק החומר.

כמו כן, ישנו פתרון המבוסס על הכנסת סטנט, או תומכן בעברית, שמייצב תחילה את העצם, ולאחר מכן מוזרק החומר שנלכד בין דפנות הסטנט ואינו נוזל החוצה.

בהמשך הדרך, פותח פתרון המבוסס על קפיץ המייצב את החוליה ואוחז בצמנט עד להתקשותו, אך הדור החדש של הטיפול בשבר דחיסה, מבוסס על פטנט ישראלי שכל מהותו בשימוש בצמנט סמיך יותר שאינו נוזל.

על ידי שינוי קטן ברכיבי הצמנט המסורתי, הצליחו המפתחים להפוך את הצמנט לסמיך דיו כדי לא לנזול בטרם התקשותו, בדומה לפלסטלינה.

פרוצדורה זו, שנמשכת כחצי שעה עד 40 דקות, מאפשרת לחולה לקום מהתאוששות כעבור שעות ספורות, וללכת לביתו בחזרה לשגרה, כך שבסך הכל מדובר בהליך המבוצע באשפוז יום, במסגרת ניתוח זעיר פולשני שמסתכם בחתך שגודלו מספר מ"מ בעור.