תזונה מותאמת אישית ל"הרעבת" תאי סרטן בעזרת זיהוי מטבולי

תזונה בסרטן איננה תוספת שולית – היא חלק מהתמונה המטבולית שמלווה את המחלה ואת הטיפול. לצד הידע המצטבר על הקשר בין מטבוליזם וגידול סרטני, השיח הציבורי נוטה להפוך מורכבויות לסיסמאות: “סרטן אוהב סוכר”, “צריך להוריד גלוטמין”, “קטוגני מתאים לכולם”. אולם מניסיוני בניתוח אלפי בדיקות מטבוליות של חולי סרטן (דם, שתן וצואה), דווקא ההכללה היא לעיתים הסיכון

צפו בד”ר דורית ארד (PHD) מתראיינת על כך, בפודקאסט הבריאות של ישראל

עקרונות שנכונים “בממוצע” עלולים להיות לא יעילים – ולעיתים אף לעבוד נגד המצב המטבולי הספציפי של המטופל בשלב הנתון. לכן השאלה המרכזית אינה רק מה אוכלים, אלא למי זה מתאים, מתי, ועל סמך אילו נתונים מתקבלת ההחלטה.

סרטן כמחלה עם רכיב מטבולי

ידוע כיום שסרטן אינו רק מחלה גנטית, אלא מחלה בעלת רכיב מטבולי משמעותי. תאי גידול משנים את אופן הפקת האנרגיה שלהם, ולעיתים “מעדיפים” מסלולים מסוימים על פני אחרים.

כך למשל, בבדיקות PET-CT נעשה שימוש בגלוקוז משום שחלק מהגידולים מראים קליטה מוגברת שלו.

עם זאת, חשוב להבין: לא כל גידול מתנהג אותו הדבר, ולא כל מטופל מגיב באופן דומה לאותם רכיבים תזונתיים.

לא כל סרטן “אוכל” אותו דבר

ישנם גידולים הנשענים יותר על גליקוליזה (שימוש בגלוקוז), אחרים עושים שימוש מוגבר בשומנים ובחמצון חומצות שומן, וישנם מצבים שבהם חומצות אמינו מסוימות הופכות לדלק משמעותי.

גם כאן, מדובר בנטיות כלליות – לא בחוק אחיד. ההחלטה האם רכיב מסוים מהווה “בעיה” או דווקא חלק מהאיזון תלויה בפרופיל המטבולי האישי, בשלב המחלה ובטיפול הניתן.

למה גישה תזונתית כללית עלולה להזיק?

הקושי בגישות תזונתיות כלליות אינו בכוונה, אלא בהתעלמות מהדינמיקה המטבולית. כך למשל, בקריאה מטבולית אישית של בדיקות עלה כי גידול מסוים נשען על צריכת איזולאוצין ופעל במסלול של מיטוכונדריה פעילה ומהירה.

מעבר לתזונה קטוגנית, שנעשה מתוך היגיון כללי מקובל, גרם לגידול להחליף אסטרטגיה מטבולית ולעבור למסלול של אוטופאגיה, מסלול שאינו בהכרח רצוי בשלב זה של המחלה.

הדוגמה הזו ממחישה כי לא מדובר בבעיה של “סוכר” או “גלוטמין”, אלא ביכולת של הגידול להסתגל לתנאים משתנים ולמצוא מסלול חלופי להישרדות.

דוגמה למנגנון אחר: פרופטוזיס במזותליומה

במקרה של מזותליומה הקשורה לחשיפה לאסבסט, מחלה הנחשבת לרוב אגרסיבית ובעלת פרוגנוזה מורכבת, הקריאה המטבולית הצביעה על רגישות של הגידול למנגנון של פרופטוזיס (Ferroptosis) – מוות תאי התלוי בברזל ובחמצון שומנים.

במקרה זה, ההתייחסות המטבולית לא התמקדה בהגבלות תזונתיות כלליות, אלא בזיהוי המנגנון הדומיננטי שבו פועל הגידול. במהלך המעקב, ולאחר מספר בדיקות PET-CT עוקבות, לא נצפתה עדות פעילה למחלה. מדובר בהתאמה מטבולית תומכת ובמעקב הדמייתי, ולא בהחלפה של טיפול רפואי.

איך כן עושים התאמה אישית?

כדי להימנע מהכללות, נדרשת קריאה מטבולית אישית המבוססת על בדיקות.

בתהליך זה נבחנים מדדים של דלקת, עומס חמצוני, חילוף חומרים של שומנים וחומצות אמינו, מאגרי ברזל ותפקוד מיטוכונדריאלי.

שילוב הנתונים מאפשר לזהות אילו מסלולים דומיננטיים ואילו מנגנונים עלולים להעניק לגידול יתרון הישרדותי.

על בסיס פרופיל זה ניתן לבצע התאמות מדויקות בתזונה ובתוספים, כתוספת אחראית לטיפול הרפואי הקיים, ולא במקומו.

הגישה נשענת על ניסיון מצטבר ארוך־שנים: במהלך כ־15 שנות עבודה ביצעתי בדיקות פונקציונליות ואנליזה מטבולית לכ־1,000 חולי סרטן, ומתוך נתונים אלה פיתחתי אלגוריתם ייחודי המזהה מהם מסלולי האנרגיה הדומיננטיים של הגידול וכיצד הוא משיג את האנרגיה שלו בפועל.

בשנים האחרונות, עם התאמת האלגוריתם לכלי בינה מלאכותית, מתאפשרת הצלבה רחבה ומהירה יותר של נתונים מורכבים, וזיהוי קשרים שאינם תמיד נראים בקריאה ידנית.

שילוב זה הניב תובנות חדשות והוביל לדיוק גבוה יותר בהתאמה המטבולית ולשיפור ביעילות הגישה במקרים מורכבים.

טיפול מונע או מסייע?

התאמה תזונתית אינה מחליפה טיפול אונקולוגי, אך היא עשויה לתמוך בו: לשפר סבילות לטיפולים, להפחית עומסים מטבוליים, ולעיתים גם לשפר מדדים תפקודיים.

בהיבט המניעתי, במיוחד לאחר טיפולים או בתקופות הפוגה, לקריאה מטבולית אישית יש תפקיד בזיהוי מנגנונים שהיו מעורבים בהתפתחות המחלה ובייצובם לטווח ארוך.

סיכום וקריאה לפעולה

בסרטן, אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. תזונה מותאמת אישית איננה רשימת איסורים, אלא תהליך אנליטי המבוסס על נתונים והבנה של הדינמיקה המטבולית.

הגישה מיועדת במיוחד למקרים מורכבים או “תקועים”, שבהם ההמלצות הכלליות אינן מספקות מענה.

במקרים מתאימים, התהליך מבוצע במסגרת אמבולטורית, ובכפוף לפוליסה האישית, מוכר לעיתים להחזר על ידי חברות הביטוח הפרטיות וחלק מקופות החולים.

בסרטן, השאלה החשובה אינה מה נכון באופן כללי — אלא מה מתאים למטופל הזה, בשלב הזה, ועל סמך הנתונים שלו.