השתלות שיניים לחולים בסיכון גבוה: השיטה הזעיר הפולשנית ללא חתכים ותפרים מיותרים

השתלת שיניים הוא הליך נפוץ ביותר, אך ישנם מצבים בהם הופכת ההשתלה לפרוצדורה מורכבת בסיכון גבוה אצל מטופלים הסובלים ממחלות רקע כגון: סוכרת, מחלות לב, אוסטאופורוזיס ומטופלים הנוטלים תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית. בזכות השתלת שיניים בשיטה זעיר פולשנית ניתן לפתור חלק ניכר מהמקרים ולהעניק למטופלים אלו איכות חיים משופרת | מדריך

צפו בד"ר קפלאוי מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי

מיהם אותם חולים בסיכון גבוה להשתלות שיניים?

את החולים המצויים בסיכון גבוה להשתלות שיניים, ניתן לחלק ל-5 קבוצות מרכזיות:

1. חולים קרדיאליים במידת חומרה קלה עד בינונית.
2. חולים סוכרתיים לא מאוזנים.
3. חולים אוסטאופורוטים הנוטלים ביספוספונטים.
4. חולים הנוטלים נוגדי קרישה, בעיקר מסוג קומדין.
5. חולים הנוטלים תרופות אימונו-סופרסיביות, המדכאות את המערכת החיסונית.

מהו המכנה המשותף של חולים אלה בהיבט של השתלות שיניים?

כל החולים הנכללים בחמשת הקבוצות הללו הם למעשה חולים שאינם מתאימים לפעולות כירורגיות נרחבות ופולשניות המתאפיינות בריבוי ניתוחים, כשלכל קבוצה המגבלות הייחודיות לה:

1. חולים קרדיאליים נוטלים בדרך כלל נוגדי קרישה ואינם מתאימים לרצף של פעולות כירורגיות.
2. חולים סוכרתיים לא מאוזנים -בשל ריפוי פצעים ירוד הם נתונים לסיכוי גבוה יותר לפיתוח זיהומים.
3. חולים אוסטאופורוטיים (דלדול העצם)
4. חולים שנוטלים נוגדי קרישה -עלולים לדמם באופן חריג בתהליך הניתוח.
5. חולים הנוטלים תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית נמצאים בסיכון גבוה לפיתוח זיהומים בעקבות פעולות כירורגיות, וכן סובלים מתהליכי ריפוי איטיים יותר

מה הבעיה עם מטופלות הלוקות באוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס היא מחלה המתאפיינת בירידה קבוע של צפיפות העצם. נפוצה יותר בגילאים מבוגרים ויותר אצל נשים לקראת גיל המעבר.

אוסטאופורוזיס הינה מחלה שכיחה ביותר. כ-40% מהנשים בישראל לוקות במחלה לאחר גיל 55.

מטופלות אלו נוטלות תרופות הנקראות ביספוספונטים שהנן תרופות לא הורמונליות המשמרות את צפיפות העצם. התרופות הנפוצות בקבוצה זו הן פוסלן ואקטונל.

במשך שנים היה מקובל שיש להיזהר או להמנע מהשתלות שיניים אצל מטופלים הנוטלים פוסלן ואקטונל מעל 3-4 שנים, מה שהסתבר בשנים האחרונות כלא נכון.

מאז 2008 פורסמו מאמרים בספרות המקצועית עם המסקנות הבאות:

מטופלים הנוטלים ביספוספונטים דרך הפה ומועמדים לניתוח להשתלות שיניים הנם בסיכוי נמוך לפתח נמק של הלסתות

שתלים דנטליים יכולים להיקלט ולהישאר בפונקציה אצל מטופלים הנוטלים ביספוספונטים

כל האמור לעיל אינו תקף לביספוספונטים הניתנים דרך הוריד.

ניתן לבצע בדיקת CTX להערכת הסיכון במטופלים הנוטלים את התרופה זמן ממושך ובמקרה הצורך ניתן להפסיק את התרופה למספר חודשים בטרם ההשתלות.

ד"ר יוסי קפלאוי: "השיטה מתאימה גם לסוכרתיים" 

עד כמה רחבה התופעה של חולים בסיכון גבוה להשתלות שיניים?

עם השנים, ככל שעולה תוחלת החיים, חלה עלייה גם בתחלואה הדנטלית. כ-25% מהמטופלים מעל גיל 65 הם מחוסרי שיניים בלסת אחת, ומעל גיל 70, עולה שיעור זה לכ-45%.

בעבר, הטיפול באוכלוסייה זו התבסס על טיפולים דנטליים נחותים, המבוססים בעיקר על שיניים תותבות.

בהיבט של השתלות שיניים, אוכלוסייה זו גם סובלת משיעור גבוה יותר של חוסר עצם בלסתות האחוריות – ל-95% מהמטופלים באוכלוסייה זו, אין מספיק מסת עצם לביצוע השתלה בלסת העליונה, ולרבים מהם חסרה עצם גם בלסת התחתונה לאור תהליכים זיהומיים ומחלות חניכיים, שהופכים להיות תדירים יותר בגילאים מתקדמים.

בהתאם לכך, ככל שעוברות השנים ועם העלייה בתוחלת החיים, יותר ויותר אנשים מבוגרים הסובלים מעלייה בתחלואה הדנטלית ובתחלואה הכללית, נכנסים אל מעגל החולים בסיכון גבוה להשתלות שיניים.

מהם הפתרונות הדנטליים הקיימים כיום עבור חולים בסיכון גבוה?

לאורך שנים, נחשבו החולים הנכללים בקבוצות הסיכון לחולים הסובלים משרידות נמוכה יותר של השתלים בפיהם, אך בעקבות שורה של מחקרים שהצטברו לאחרונה סביב חולי סוכרת לא מאוזנת, אוסטאופורוזיס ומחלות מורכבות נוספות, התברר כי חולים אלה מציגים רמות שרידות קרובות לאלו של מטופלים בריאים לחלוטין.

כמו כן, לאורך השנים, חלה התפתחות משמעותית בטכנולוגיות השתלות השיניים, וכיום יכולים חולים אלה לעבור תהליכי השתלה באמצעות הליכים זעיר פולשניים, הממזערים את רמת המעורבות והמורכבות הכירורגית, ומאפשרים ביצוע של ההשתלה בטיפול אחד ללא צורך בביצוע רצף של ניתוחים פולשניים המעלים את הסיכון עבור חולים אלה.

האם ישנם מקרים בהם חולים אלה לא יוכלו לבצע השתלות שיניים?

ישנם מקרים בהם חולים בסיכון גבוה לא יוכלו לבצע טיפול השתלת שיניים לאור מחלת הרקע ממנה הם סובלים.

למשל חולי אוסטאופורוזיס הנוטלים תרופות ביספוספונטים דרך הוריד ולא דרך הפה, ונמצאים בסיכון גבוה להיווצרות נמק בעצם ולכן אינם יכולים לבצע השתלות שיניים.