טיפול ייחודי לאימפוטנציה לאחר כריתת סרטן הערמונית

סרטן הערמונית הנו סרטן השכיח ביותר בקרב הגברים בישראל והוא מתפתח בעיקר מעל גיל 50. התחלואה בסרטן הערמונית נמצאת בעליה מתמדת ובכל חודש מתגלים בישראל כ- 200 מקרים חדשים.
סוגי הטיפולים הרבים בסרטן הערמונית מתמקדים ביעילותם של שיטות הטיפול השונות ורמת הריפוי המושגת באמצעותם

צפו בד"ר נחום זילבר, כירורג אורולוג, רשת מרפאות "און" מסביר על כך בתוכנית סטטוסקופ

כיום, הגישה הניתוחית הננקטת בזמן כריתה רדיקאלית של הערמונית היא הימנעות מפגיעה בעצב העובר בסמוך למעטפת הערמונית. בעקבות זאת, ישנה שכיחות נמוכה יותר של הופעת אימפוטנציה.
מאחר ואבחון סרטן הערמונית נעשה כיום באנשים צעירים יותר והטיפול במחלה הממוקמת הפך ליעיל יותר, מופנית תשומת הלב יותר לאיכות חייו של המטופל בשנים הבאות שלאחר הטיפול.

לכן, על הרופא להתייחס לסוגית התפקוד המיני ולאיכות חייו של המטופל ולבחור בגישה טיפולית כדי שאלו לא יפגעו בעתיד.

הפרעות ברמת התפקוד המיני לאחר טיפול בסרטן הערמונית בהתאם לסוגי הטיפול:

• טיפול הורמונאלי – תרופתי או ניתוחי, גורם לסירוס מוחלט ואימפוטנציה מוחלטת.
• ניתוח כריתה רדיקאלית של הערמונית (Radical Prostatectomy). עם שימור העצב גורם לפגיעה בתפקוד המיני בין 30%-50% מבין המטופלים.
• טיפול קרינתי חיצוני, עלול לגרום לפגיעה בתפקוד המיני ב- 50% מחולי סרטן הערמונית הממוקם.
• טיפולים קרינתיים ממוקמים- בראכיתרפיה וניתוח קריו (קירור), הפגיעה היא בכ- 25% מהאנשים המטופלים.

אחת הסיבות השכיחות הגורמת להיחלשות הזקפה עד כדי נפילתה תוך כדי מגע מיני, היא דליפה וורידית (Venous leakage).

בבסיס תופעה זו, היא הופעת פיברוזיס (הצטלקות של הרקמה) המתרחשת במספר מצבים פתולוגיים שונים.

1. הנזק לעורקי הפין נגרם בשל חוסר אספקת דם מתמשכת שגורמת להופעת פיברוזיס ובעקבותיה לדליפה וורידית מוגברת תוך כדי היחלשות הזקפה.
2. בנזק עצבי לעצבים האחראים למנגנון הזקפה נעלמות הזקפות הספונטניות בעקבות כך, נגרמת ירידה בזרימת הדם שגורמת לאיסקמיה ופיברוזיס של רקמה.
3. בנזק קרינתי לרקמות נגרמות צלקות באופן ישיר בכלי הדם וכתוצאה מכך נפגעת המערכת הוורידית באבר המין ונוצרת פגיעה במנגנון כלי הדם האלו.

התופעה מתחזקת יותר, כאשר אין הופעת זקפה כלל ביום ובלילה ואז, ישנה ירידה בזרימת הדם לגוף הספוגי בפין יחד עם ירידה באספקת חמצן מקומית לרקמה הגורמת ליצירת הפיברוזיס.

הפיברוזיס ברקמה הורידית מופיעה בשל שקיעה מקומית מוגברת של חלבון שנוצר בכמות גבוהה באיסקמיה. החלבון הנו (Transforming Factor Beta1).

סוגי טיפול שונים בסרטן הערמונית הממוקם:

א. טיפול קרינתי

• מתן קרינה חיצונית באזור הבטן התחתונה באמצעות מכשור מתקדם (D3) או קרינה משופרות (IMRT).
• קרינה פנימית- ברכיתרפיה תוך כדי השתלת גבישים רדיו אקטיביים בערמונית עם מתן קרינה גבוהה מאוד וממוקדת.
• טיפולים – הקפאת ערמונית (קריו) או חימום ממוקד לערמונית.

הטיפול הקרינתי גורם לשינויים המודינמיים בפין בעיקר מאי ספיקה עורקית עם שכיחות גבוהה יותר של פגיעה במעשנים, חולי סוכרת ובחולים עם יתר לחץ דם הסובלים מסרטן הערמונית.
הדליפה הוורידית הממוקמת בחלק הקדמי של הקורפורה (המחילה) באיבר המין יחד עם ירידה בזרימת דם עורקית בתוך המחילה גורמים לשינויים הניכרים בתפקוד המיני בחולים אלו.

ישנם מצבים שבהם מקבלים המטופלים שילוב של טיפול קרינתי והורמונאלי.

ב. טיפול ניתוחי- במהלכו מוציאים את כל בלוטת הערמונית והמעטפת שלה ומחברים מחדש את כיס השתן לשופכה.

ג. הגישה הלפרסקופית- ניתוח בסיוע רובוט דה ווינצ'י הקיים מאז תחילת שנות האלפיים המקובל במרכזים רפואיים בארה"ב ובאירופה ובארץ.

במידה והייתה פגיעה בחבל [bundle] הניאורווסקולרי (אזור עצבוב האחראי על תפקוד תקין של מנגנון הזקפה) נגרמת אימפוטנציה במנותחים אלה ב- 100% בקירוב.

אולם אם החבל הניאורווסקולרי הצמוד למעטפת הערמונית נשמר ולא נפגע, אזי רק 30%-50% מהמנותחים יסבלו מהפרעה בתפקוד המיני בהתאם לעובדה אם הייתה שמירה של החבל הניאורווסקולרי דו צדדי או חד צדדי ובהתאם לגיל המנותח.

יתכן והסיבה להופעת אין אונות במנותחים אלו, למרות הניתוח הזהיר והמדוייק, נובעת מכך שהיה ניתוק של עורק פודנדלי נוסף שהיה בשדה הניתוח והוא שימש כעורק מזין ראשי של העצב המחילתי.

ישנם כיום מספר טיפולים הניתנים לחולה המנותח כבר בזמן המהלך הפוסט- ניתוחי.

1. ישנה אפשרות לתת מינון נמוך של Tadalafil (סיאליס) יום יומי במשך מספר שבועות לאחר הניתוח, גם אם אין כמובן כל מגע מיני.
2. יש מקומות שבמשך מספר ימים עד שבועות לאחר ניתוח שמים משאבת וואקום על הפין ומפעילים אותה.
3. במקומות רבים לאחר ניתוח מזריקים זריקה לפין במינון נמוך על מנת להשיג זקפה בעוצמה טובה לאחר מכן, כאשר מקימים מגע מיני.

מטרת כל הטיפולים האלה לשמר את זרימת הדם בפין.

במידה וישנן כישלונות בהשגת הזקפה הספונטנית מוצע למטופל לקבל טיפול בתרופות. כגון: ויאגרה, לוויטרה וסיאליס.

אולם, כאשר אינה מושגת זקפה מספקת לצורך חדירה למרות השימוש באחד מהכדורים האלו מוצע הפתרון האולטימטיבי והוא הזרקות לפין (ICI).

יעילותם של הזרקות אלה בחולי סרטן הערמונית שעברו ניתוח ראדיקלי או קרינתי לסוגיו השונים הוא של 90% ומעלה בקרב מטופלים אלה.

המטופל לומד להזריק לתוך הגוף הספוגי ולאחר מכן מזריק עצמאית בביתו כל פעם שבני הזוג מעוניינים לקיים מגע מיני.

איכות חייהם של חולי סרטן הערמונית צריכה לעמוד לנגד עיניו של הרופא המטפל ולערב את המטופל בבחירת שיטת הטיפול המתאימה לו בהתאם למצבו היום והמחשבה לגבי איכות חייו בעתיד.