בריאות העיניים: הכל על ניוון מקולרי גילי

ניוון מקולרי גילי (Age-related Macular Degeneration, AMD)- נמ"ג, הוא אחד הגורמים המובילים והשכיחים לירידה בראייה בלתי הפיכה באוכלוסייה המבוגרת בעולם המערבי, ומהווה אתגר רפואי, תפקודי וחברתי משמעותי 

צפו בד"ר שירי שולמן, מנהלת מכון עיניים באסותא תל אביב ומנהלת קהילת ניוון מקולרי בעמותת לראות, מתראיינת על כך בתוכנית "סטטוסקופ", רשת 13

מה זה ניוון מקולרי גילי?

המחלה פוגעת במקולה – האזור המרכזי ברשתית האחראי על חדות הראייה, קריאה, זיהוי פרטים ופנים – ולכן משפיעה בעיקר על הראייה המרכזית, בעוד הראייה ההיקפית לרוב נשמרת. 

שכיחות AMD עולה באופן חד עם הגיל, שכיחותה מעל גיל 65 היא כ-10% ומעל גיל 80 כ-30% מכלל האוכלוסייה. בישראל מוערך שכ-150,000 סובלים מנמ"ג. 

המחלה מושפעת מגורמי סיכון גנטיים וסביבתיים כאחד. בין גורמי הסיכון הידועים ניתן למנות גיל מתקדם, עישון (הגורם הסביבתי המשמעותי ביותר), סיפור משפחתי, ובמידה מסוימת גם יתר לחץ דם, השמנה ותזונה ענייה בנוגדי חמצון. 

נמ"ג מחולק לשתי צורות עיקריות:

הצורה היבשה (Non-neovascular), המהווה כ-80–85% מהמקרים.

הצורה הרטובה (neovascular) שאחראית לרוב מקרי אובדן הראייה החמור.

בצורה היבשה המאפיינים עיקריים הם הופעת דרוזן – משקעים קטנים מתחת לרשתית אשר במרבית המקרים אינם משפיעים על הראיה, ושינויים אטרופיים (תאים מתנוונים ומתים) אשר במקרים מתקדמים עלולים לגרום  לירידה משמעותית בראיה לאורך השנים. 

לעומתה, הצורה הרטובה מאופיינת בהתפתחות כלי דם לא תקינים (CNV) החודרים דרך הרשתית ונוטים לדלוף ולדמם, וגורמים לבצקת, דימום והצטלקות, עם ירידה מהירה ולעיתים דרמטית בראייה. 

כיצד מאבחנים ניוון מקולרי גילי?

האבחנה של נמ"ג מתבססת על שילוב של בדיקה קלינית והדמיות.

בבדיקת קרקעית העין על ירי רופא עיניים ניתן לזהות דרוזן, דימומים ושינויים פיגמנטריים. 

האבחנה המדוייקת והמעקב מתבצעים באמצעות בדיקת OCT. 

זוהי בדיקת הדמיה לא פולשנית ומהירה המתבססת על טכנולוגיה דמויית אולטרסאונד היוצרת תמונות ברזולוציה גבוהה של מבנה הרשתית.

בשנים האחרונות קיימת גם בדיקת OCTA- זו טכנולוגיה שמבוססת על OCT המאפשרת הדמיה לא פולשנית של כלי הדם. 

צילומי הדמיה עיניים עם הזרקת חומר ניגוד לוריד (צילום פלורסצאין) שהיו בעבר חלק ניכר באבחנה ובמעקב משמשים היום רק במקרים מועטים. 

מה הטיפולים הקיימים?

מבחינת טיפול, קיימת שונות מהותית בין שתי הצורות.

ב-AMD יבש אין כיום טיפול מרפא, וההתערבות מתמקדת בהפחתת סיכון להחמרה, בעיקר באמצעות הפסקת עישון, איזון גורמי סיכון קרדיווסקולריים כגון יתר ל"ד והשמנה, והמלצה על תוספי תזונה שהוכחו כמפחיתות סיכון להתקדמות למחלה מתקדמת בחולים מתאימים. 

מחקרים רבים מתנהלים כיום בתחום האטת האטרופיה (התנוונות ומוות של תאי המרכז הרשתית) מצב של ניוון יבש שעלול לגרום לפגיעה משמעותית בראיה. 

אולם, בשנה האחרונה אושרו שתי תרופות חדשות להזרקה תוך עינית, אשר מאיטות את התפשטות האטרופיה ויש מחקרים רבים נוספים לתחום זה שעדיין לא נמצא לו מענה.  

לעומת זאת, ב-AMD רטוב חלה מהפכה טיפולית בעשורים האחרונים עם כניסת טיפולים נוגדי-VEGF בהזרקות תוך עיניות אשר שינו באופן דרמטי את התקדמות המחלה.

פעולת ההזרקה היא פעולה קצרה המתבצעת תחת טיפות הרדמה מקומית ומיד אחריה המטופל משתחרר  לביתו. בשלב הראשון ניתנות הזרקות אחת לחודש עד ייצוב וספיגת כעל הנוזלים מהרשתית ובהמשך מרווחים בין ההזרקות.

טיפולים אלה מאפשרים ברוב המקרים ייצוב ואף שיפור בראייה. 

הדור החדש של התרופות מאפשר הזרקות פחות תדירות, ולעתים אף אחת למספר חודשים. עם זאת חשוב  להדגיש כי מדובר בטיפול ממושך – לעתים אף לכל החיים. 

 למרות ההתקדמות המרשימה, ניוון מקולרי, נותרה מחלה כרונית עם השפעה משמעותית על איכות החיים, עצמאות ותפקוד יומיומי, ולכן חשוב מאד לתת דגש למניעת המחלה, אבחון מוקדם, וגישה רב-תחומית לטיפול בחולים.