המדריך המלא לטיפול בכף רגל סוכרתית

כחצי מיליון ישראלים חולים בסוכרת וכ-15% מהם צפויים לפתח כיב סוכרתי במהלך חייהם. הסוכרת מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לקטיעות רגליים, אך ניתן לצמצם מאוד את היקף התופעה בעזרת טיפול מולטי דיסציפלינרי, ובעזרת הגברת המודעות בקרב חולי הסוכרת

צפו בפרופ' סטראזשינסקי מסביר על כך בראיון לתכנית בקו הבריאות

סיפורו של תמיר הלשטוק חולה סכרת

"הגעתי לטיפול כשחלקה הקדמי של כף רגל שמאל הייתה גם דלקתית וגם עם פצעים פתוחים. בשלב ראשון ישבתי עם הרופא ובנינו יחד את תכנית הטיפול, שזה עניין של זמן ולא קורה באופן מיידי אצל חולים סוכרתיים. לאחר מכן התחלנו טיפול באמצעות אוזון ובאמצעות אנטיביוטיקה שהותאמה לי על פי תרביות שנערכו בכף הרגל."

מהי בעצם כף רגל סוכרתית ולמה זה קורה?

השם המדויק של מצב רפואי זה הוא תסמונת כף הרגל הסוכרתית, והחשיבות בהגדרת מצב זה כתסמונת היא בהבנה שמדובר במצב המתפתח בעקבות מעורבות של מערכות רבות בגוף, ובכלל זה המערכת האנדוקרינית, רקמות חיבור, מערכת העצבים ומערכת כלי הדם.

למעשה, כל גופו של המטופל יהיה מעורב בתהליך ההיווצרות של תסמונת כף הרגל הסוכרתית.

למרבה הצער, עד כה לא הצלחנו לגבש את הנוסחה האידאלית לשליטה ברמות הסוכר בדם.

באופן מפתיע, במאה ה-21 במדינה מתקדמת כמו ישראל, ישנם מעל מאה אלף אנשים שטרם אובחנו כסוכרתיים.

אנשים אלה סובלים מנזק מצטבר שנובע ממצב קבוע של רמות גלוקוז גבוהות בגופם. נזק זה בא לידי ביטוי בכמה צורות, ובכלל זה התקשחות העורקים וכלי הדם (מערכת הדם) ופגיעה במעטפת המיאלין של רקמות העצבים ואובדן תחושה (מערכת העצבים).

הצבר של סימפטומים ותופעות אלה יוביל בסופו של דבר להתפתחות של פצע פתוח בכף הרגל אצל אותם אנשים.

פרופ' סטרז'ינסקי בחדשות הערב | חדשות ערוץ 2

מה צריך לעשות לאחר שהתפתח כבר פצע?

הנושא החשוב ביותר בטיפול נכון בפצעים סוכרתיים הוא נושא האבחון. התסמינים הראשוניים שמובילים להתפתחות של כף רגל סוכרתית יכולים להיות מאוד לא מזיקים, ברמה שהאנשים הסובלים מהם כלל לא שמים את ליבם לקיומם. מרגע שהבעיה מתעוררת, חשוב מאוד להגיע למומחה שידע אילו בדיקות נדרשות לצורך אבחון מדויק של הבעיה.

כך למשל, בהתפתחות של רגל איסכמית המתאפיינת בירידה בזרם הדם, יש צורך בביצוע בדיקת דופלר בכדי להעריך את זרימת הדם בכלי הדם הקטנים והגדולים.

בהתפתחות של פולינוירופתיה, יש צורך בביצוע בדיקת EMG על מנת לבחון האם הנוירופתיה היא תוצאה של בעיה בעמוד השדרה או תוצאה של מחלת הסוכרת.

כמו כן, ישנה חשיבות רבה לעריכת בדיקות מיקרו-ביולוגיות לאבחון ההרכב החיידקי של הפצע שנפער, וזאת מאחר ואין תרופה אנטיביוטית אחת המטפלת בכלל התסמינים, ויש לאבחן במדויק את המבנה המיקרו-ביולוגי של הפצע על מנת לקבוע האם נדרשת אנטיביוטיקה ואם כן, מהו סוג התרופה האנטיביוטית המתאימה למקרה הספציפי.

אם כך, מדובר בטיפול שהוא מולטי-דיציפלינרי?

אכן כן, וזוהי בדיוק הנקודה בכל הקשור בטיפול בתסמונת כף הרגל הסוכרתית. הטיפול בכף רגל סוכרתית חייב להתבסס על מעורבות של מומחים ממספר דיסציפלינות רפואיות שונות.

אילו סוגי טיפולים ניתן לתת לחולים בכף רגל סוכרתית?

בתחילה, חשוב להדגיש שאין פרוטוקול טיפול אחד שמתאים לכולם. כל מטופל צריך לעבור תהליך אבחון מקיף ויסודי הכולל את הבדיקות שציינו קודם לכן, ובהתאם לתוצאות הבדיקות, תגובש תכנית טיפול ייעודית עבור המטופל הספציפי.

בנוסף לכך, על המטופל לעבור בדיקות והערכות מצב תכופות, על מנת להעריך את השינוי במצבו לאורך תקופת הטיפול.

כחלק מארסנל הטיפול בתסמונת כף הרגל הסוכרתית, אנו עושים שימוש גם באוזון, שהוכחה יכולתו לשפר את סיכויי ההחלמה ב-80%.

כמו כן, אנו עושים שימוש בתרופות שמשפרות את זרימת הדם. במידה ובדיקת הדופלר תצביע על כך שלא ניתן להשתמש בתרופות אלה, ייתכן שעל המטופל יהיה לעבור צנתור או אפילו ניתוח מעקפים על מנת לשפר את זרימת הדם בגופו.

במקרה של היווצרות נמק, מסייעות הבדיקות המיקרו-ביולוגיות בקביעה האם ניתן לעשות שימוש באנטיביוטיקה ובאיזה סוג של אנטיביוטיקה.

כמו כן, ישנה חשיבות לערוך צילומי רנטגן שיכולים לתת תמונה לגבי מצבים רפואיים שונים כדוגמת התפתחות דלקת בעצם, שיכולים להשפיע על תהליך התאמת הטיפול עבור המטופל.

כיצד ניתן למנוע או להפחית את הסיכוי להתפתחות כף רגל סוכרתית?

תחילה, בכל מקרה יש לוודא שאכן מדובר בחולה הסובל מסוכרת. במקרה כזה, עם כל התפתחות של פצע או חוסר תחושה ברגליים, על המטופל לגשת מיידית לרופא לצורך קבלת טיפול.

חולה סוכרת צריך להתייחס ברצינות לכל פצע שמתפתח בכף רגלו, גם אם לכאורה הוא נובע מפציעה לגיטימית כמו שריטה מגוזז ציפורניים.

על חולי הסוכרת לבדוק את כפות רגליהם באופן יסודי לפני ואחרי כל מקלחת על מנת לזהות סממנים ראשונים לפצעים, וכן לפני שנועלים נעליים, חשוב להכניס את היד פנימה ולוודא שאין גרב בפנים (החולה עשוי שלא להרגיש את הגרב בגלל אובדן תחושה, אך אין בכך כדי למנוע את הנזק שנובע מלחץ הגרב על כלי הדם).

למעשה, חולי סוכרת צריכים להיות מודעים לסיכון להתפתחות פצעים ברגליים ולסיכונים הנגרמים כתוצאה מאובדן התחושה ברגל.

מודעות זו יכולה לצמצם מאוד את הצורך בקטיעת רגליים. כמו כן, עליהם לדרוש טיפול מערכתי על ידי קבוצת רופאים מתחומי התמחות שונים, שיסייעו לזהות כל בעיה ולטפל בה כנדרש, כבר בשלביה הראשונים.

אולי יעניין אותך גם:

> סוכרת סוג 1: המדריך המלא
> סוכרת סוג 2: המדריך הלא
> תוסף תזונה חדשני המסייע לחולי סוכרת