הקושי שבאבחון תסמונת גודש ורידי האגן והטיפול החדשני

ישנן נשים שסובלות מכאבי אגן כרוניים ומתקשות למצוא טיפול מתאים. בקרב כ-15% מהן הבעיה נובעת מתסמונת של גודש בוורידי האגן. כיום קיימים טיפולים מאוד אפקטיביים בתסמונת, אך הבעיה מצויה דווקא באבחון כשלעיתים נשים נאלצות להתמודד עם הכאב במשך שנים רבות עד לאבחון התסמונת

מהי תסמונת גודש ורידי האגן?

תסמונת גודש ורידי האגן אצל נשים מתאפיינת בנוכחות של ורידים מורחבים באזור האגן וגורמת לכאב.

תסמונת זו מאובחנת בחסר ולכן גם מטופלת בחסר. נכון להיום, זמן האבחון הממוצע של התסמונת עומד על 4 שנים, המשמעות שישנן נשים שסובלות מהתסמונת 10 ו-15 שנים לפני שבכלל עולה החשד כי מדובר בתסמונת גודש ורידי האגן, כשלאורך כל השנים הללו רמת הכאב רק הולכת וגוברת.

מה גורם להופעת התסמונת?

באזור האגן הנשי נמצאים המעיים, כיס השתן ואברי הרבייה.

לאברים אלה יש עורק שמזין אותם ווריד שמנקז אותם. כשנוצרת בעיה של ניקוז ורידי כלומר, אי ספיקה ורידית, הדם לא מצליח להתנקז כלפי מעלה אל עבר הלב ובמקרה כזה הוורידים באזור האגן מתרחבים.

בהתרחבותם, לוחצים הוורידים על אברים סמוכים וזהו למעשה מקור הכאב המאפיין את התסמונת.

מהם התסמינים של תסמונת גודש ורידי האגן?

התסמין המרכזי הוא כמובן הכאב באיזור הבטן התחתונה והאגן, יכול להופיע כאב בפרקי הירכיים והגב התחתון.

זאת הסיבה, שנשים רבות עוברות בדיקות אצל רופאים מומחים שונים כמו אורתופד, ראומטולוג ורופא נשים, לפני שעולה בכלל החשד לתסמונת גודש ורידי האגן.

רק כאשר נשללו כל האפשרויות האחרות וזוהו ורידים מורחבים באגן, מופנה המאמץ לאבחון התסמונת. בדרך כלל התסמונת אופיינית לנשים שחוו לפחות הריון אחד, כשהכאב נותר גם אחרי ההיריון.

כיצד מבוצע האבחון?

ככלל, בכל מקרה של כאב כרוני באזור האגן (מתחת לטבור) למשך יותר משישה חודשים, מומלץ לבצע בדיקת דופלקס, המבוצעת על ידי גניקולוג ומיועדת לזהות ורידים מורחבים באזור הרחם.

בדיקה זו לא יכולה לשלול או לאשרר את התסמונת לחלוטין, אך מדובר בצעד ראשון חשוב. בשלב הבא יש לבצע בדיקת C.T. ובעדיפות MRI ,שהיא בדיקה שאינה חושפת את הנבדקת לקרינה, וכן בדיקת וונוגרפיה כדי לזהות את אותם ורידים מורחבים.

במידה ואכן זוהו ורידים מורחבים בבדיקות אלה, יש לבחון את הסיבה לכך: האם מדובר באי ספיקה? האם הדם אכן מתקשה לזרום כלפי מעלה? האם הוא זורם בכיוון הפוך? יש להבין מהו הגורם החוסם.

במקרים מסוימים מדובר בבעיה בשסתומים התחתונים שאינם מסייעים לדם לטפס מעלה ולעיתים מדובר בהיצרות של קצה הווריד המנקז.

היצרות זו יכולה להיות תוצאה של שתי תסמונות מוכרות. הראשונה שבהן או תסמונת מפצח האגוזים – Nut Cracker syndrome, שבו מופעל לחץ עורקי על קצה הווריד המנקז באזור הבטן העליונה, הגורם לגודש הוורידים מתחתיו.

תסמונת נוספת על שם מיי טרנר May Thurner syndrome השכיח יותר בנשים, כאן קיים לחץ חיצוני על הווריד באזור האגן, וגורם לגודש ורידי באגן.

כיצד ניתן לטפל בתסמונת?

בשלב ראשון ניתן טיפול תרופתי המבוסס על נוגדי דלקת. הטיפול התרופתי מסייע בהקלת הכאב, אך אינו פותר את הבעיה.

בכדי להעניק את הטיפול הנכון, חשוב תחילה לאבחן מהו הגורם לבעיית הגודש הוורידי. כדי לאבחן את הגורם, דרך פתח זעיר במפשעה נכנסים אל הווריד באמצעות צנתר דקיק שבראשו מכשיר אולטרה סאונד זעיר, המאפשר לזהות בדיוק את מיקום הבעיה בווריד.

במידה ויתברר כי הגודש נוצר מהיצרות של הווריד המנקז, יוחדר תומכן שיתמוך בווריד כנגד הלחץ העורקי המופעל עליו ויותיר אותו פתוח.

במידה ויתברר כי הגודש נוצר כתוצאה מבעיה בשסתומים, תבוצע חסימה של הוורידים הללו כשניקוז האגן יבוצע על ידי הוורידים הבריאים בלבד.

צפו בד"ר זלמן יצחקוב מסביר על תסמונת גודש ורידי האגן בראיון לתכנית בקו הבריאות

מהם שיעורי ההצלחה בטיפולים אלה?

הטיפולים בתסמונת גודש ורידי האגן הם אינם טיפולים כירורגיים ומבוצעים בהליכים קצרים שנמשכים חצי שעה עד שעה וכעבור ארבע שעות כבר ניתן להשתחרר הביתה ולחזור לשגרה.

בהיבט הטכני, שיעור ההצלחה של טיפולים אלה עומד על 95% ובהיבט הקליני כ-80% מן המטופלות מדווחות על שביעות רצון גבוהה כבר כשבועיים לאחר הטיפול.