COPD: המחלה שהורגת מעשנים ועדיין אינה מספיק מוכרת

COPD הינה מחלת ריאות חסימתית כרונית המהווה את גורם התמותה הרביעי בעולם אחרי סרטן, התקפי לב ושבץ וסיבת המוות מספר 1 מעישון. יחד עם זאת, היא עדיין אינה מוכרת לציבור ואינה מקושרת לתסמינים ולגורמי הסיכון שלה. בשנים האחרונות נכנסו טיפולים המאפשרים להקל על תסמיני המחלה ולשפר את איכות החיים של המטופלים הסובלים ממנה

לרגל יום המודעות הבינלאומי למחלה החל ב- 15.11.2017 ראיינו את ד"ר אמיר בר-שי, מנהל המערך לרפואת ריאות במרכז הרפואי ברזילי על האבחון ועל ההתמודדות עם המחלה. לחצו לצפייה בראיון עם פרופ' רפי קרסו

4-10 אחוזים מהאוכלוסייה חולים במחלה COPD -Chronic Obstructive Pulmonary Disease מחלת ריאה חסימתית הנחשבת לגורם התמותה הרביעי בעולם ובשנת 2020 צפויה להיות סיבת המוות השלישית ברמה העולמית.

מדי שנה נפטרים בישראל מהמחלה בין 2,000-3,000 חולי COPD וההערכות מדברות כי בישראל ישנם 300,000 חולי COPD אשר רק 10 אחוזים מהם מאובחנים. חשוב להדגיש כי המחלה מופיעה החל מגיל 50 ומעלה.

COPD היא מחלה המאופיינת בהצרות של הסמפונות, הצינורות דרכם חודר האוויר מקנה הנשימה אל הריאות. בשל ההצרות זרימת האוויר בסימפונות נפגעת דבר הגורם לקושי בנשימה. לרוב המחלה פרוגרסיבית וקשורה בתגובה דלקתית מוגברת של הסמפונות המתפתחת בתגובה לחשיפה לחלקיקים וגזים רעילים.

מהם הגורמים למחלה ?

חשוב להדגיש כי גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא עישון ולמעשה 80 אחוזים מהחולים במחלת ה-COPD מעשנים או עישנו בעבר. בקרב שאר החולים ,המחלה יכולה להיגרם מעישון פסיבי, אסתמה, נזק תעסוקתי, זיהום אוויר.

איך מאבחנים את מחלת ה-COPD ?

המחלה מאובחנת ע"י תסמינים שונים וביצוע בדיקת ספירומטריה, שהיא בדיקת תפקודי ריאות.

מהם התסמינים למחלת ה-COPD ?

התסמינים העיקריים של  COPD הם קוצר נשימה, שיעול כרוני, ליחה מרובה וצפצופים בנשימה. חומרת התסמינים תלויה במידת ההרס של הריאות. אם החולה ממשיך לעשן, ההרס של הריאות מהיר יותר וחמור יותר, בהשוואה לחולים שהפסיקו לעשן.

אחד המאפיינים העיקריים של המחלה הוא התלקחויות חריפות או התקפים ריאתיים. התקף ריאתי מוגדר כהופעה חדשה של תסמינים נשימתיים או כשינוי לרעה בתסמינים הקבועים מהם סובל המטופל. סימנים נוספים יכולים להיות: שיעול אשר אינו חולף עם המלווה בכיח, קוצר נשימה, צפצופים ולחץ בחזה.

התקף ריאתי נגרם לרוב על ידי זיהום ועלול להוביל לאשפוז, אי ספיקה נשימתית ואף למוות. התקפים ריאתיים נמצאו כמחמירים את תפקודי הריאות של החולים וכמעלים תמותה, ועל כן מניעתם הוגדרה כאחת ממטרות הניהול והטיפול במחלה.

 מהם הטיפולים למחלת ה-COPD ?

בעבר חשבו שהטיפול במחלה הוא סימפטומטי בלבד, כלומר רק בתסמינים של המחלה ולא במחלה עצמה. בעשור האחרון הוכיחו מחקרים רבים, כי ניהול נכון של המחלה ושימוש קבוע במשאפים, מובילים לשיפור משמעותי גם באיכות החיים, בסיבולת למאמץ, בהפחתת התלקחויות ואף בקבוצות מסוימות, לירידה בתמותה.

הטיפול במחלת ה-COPD נחלק לשני סוגים : התנהגותי ותרופתי :

הטיפול ההתנהגותי במחלת COPD :

הטיפול ההתנהגותי נחלק לכמה מישורים: חינוך והבנת המחלה והפסקת עישון. במישור השני שינוי אורח חיים, פעילות גופנית וביצוע שיקום נשימתי. זאת במקביל לסיוע של דיאטנית, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית.

הטיפול התרופתי במחלת ה-COPD :

הטיפול התרופתי נחלק לשתי קבוצות של תרופות: מרחיבי הסמפונות וסטרואידים בשאיפה. הסטרואידים ניתנים במינון מאד נמוך כדי למנוע תופעות לוואי משמעותיות, הטיפול בסטרואידים מוריד את המרכיב הדלקתי בצינורות הנשימה אשר הינו חלק מהמחלה. הטיפול יעיל יותר בקרב החולים עם מרכיב אסתמטי וחולי COPD  עם התלקחויות חוזרות.

מרחיבי הסימפונות הנחשבים לעמוד התווך של הטיפול בחולי COPD מובילים להרחבת הסמפונות ובכך לשיפור קוצר הנשימה, השיעול וניקוז הליחה שימוש נכון וקבוע במשאפים מוביל לשיפור איכות חיים, בתפקודי הריאות ובמיוחד בזמן מאמץ, הפחתת תסמינים והורדת תדירות ההתלקחויות.

כאמור, התלקחויות למעשה מחמירות את מצב החולה, מסכנות חיים, ומונעות את החזרה לנורמה, ולכן אחת ממטרות העל היא להוריד את תדירות ההתלקחויות – המשאפים עושים זאת, ובכך משפרים את איכות החיים.

מגוון סוגים של משאפים לצורך התאמה אישית למטופל :

בימינו יש הרבה מאד סוגים של משאפים, וחשוב שסוג המשאף יהיה מותאם ליכולות המטופל. בדרך כלל אם מבחינת האבזור המטופל מסתדר, אנו משתדלים לא להחליף את המשאף. אם המטופל מסתדר ואפילו אוהב את המשאף שלו ,סביר כי ההיענות שלו לטיפול תהיה טובה יותר, ובכך נשיג תוצאות טובות יותר.

לסיכום , הטיפולים החדשים הכוללים שינוי התנהגותי באמצעות חינוך והבנת המחלה וכמובן הפסקת העישון בשילוב שימוש קבוע במשאפים, מובילים לשיפור משמעותי בתסמינים, באיכות החיים, בסיבולת למאמץ, בהפחתת התלקחויות ואף בקבוצות מסוימות, לירידה בתמותה.